ביקורת ספרותית על בזה הבית מאת אורנה לנדאו

---

בזה השער לא יבוא צער
בזאת הדירה לא תבוא צרה
בזאת הדלת לא תבוא בהלת
בזאת המחלקה לא תבוא מחלוקת
בזה המקום תהי ברכה ושלום

ברכת הבית

בביתם של דפנה הגרפיקאית וזוהר עורך הדין התקיימו כל המשפטים השליליים אשר בברכת הבית ואף לא מקצת ברכה ושלום !

הורה המעדיף ילד אחד על פני אחיו וקנאת אחים הם נושאים עתיקים כימות העולם. ספר בראשית מלא בהם. אורנה לנדאו הלבישה אותם לבוש מודרני.

לדפנה וזוהר שני בנים : נועם אשר לכולם נעים ונוח בחברתו ואיתמר אשר מרגע לידתו נמצא בעימות עם אמו, עימות המתפרץ לעתים קרובות אך בחמש הדקות של ההתפרצות האלימה – השתנו חייהם של בני המשפחה מן הקצה אל הקצה.

באחד הלילות חזר איתמר בן השש-עשרה בשעה מאוחרת מאוד כשהוא מלא אלכוהול ואפוף עשן סיגריות. אמו חיכתה לו וניסתה למנוע בעדו מלהיכנס הביתה. הוא הדף אותה ונכנס. התפתח ריב קולני במהלכו החל איתמר להטיח בפרצופה של אימו כלים וסכו"ם. דפנה נפצעה קשה ואושפזה ואילו איתמר נלקח למעצר באבו-כביר.
בהמשך מסתבר שהיא התעוורה בעין אחת. בעין השנייה נשארו אחוזי ראייה מועטים ועליה לעבור עוד מספר ניתוחים כדי לשפר את המצב. תהליך ארוך של שיקום (שאת חלקו אפילו אינה יכולה לעשות בביתה) מחכה לה וכן חיפוש עיסוק אחר מכיוון שלא תוכל להמשיך ולעסוק במקצועה.

איתמר נאלץ להתמודד עם שהייה במעצר עם עבריינים צעירים המרבים להציק לו ואחר כך מעצר בית עד למשפט שתוצאותיו אינן ידועות. הוא מתוסכל, מבויש, כועס, רדוף רגשי אשמה ומיואש. רבים מנסים לעזור לו: קצינת המבחן, היועצת ומנהל בית הספר שלו, אביו ואחיו אך הוא מתקשה לקבל את עזרתם ובראשו מתחוללים מאבקים רבים.

חלק גדול מן הספר הוא מסע פנימי בראשיהם של דפנה ואיתמר. היא חוזרת לאחור ומשחזרת את התנהלותה עם איתמר וכואבת את כל המקומות בהם היו עימותים קשים. לא אחת היא מאשימה את עצמה במה שקרה כי איך יתכן שבן ירצה להרוג את אימו?! היא מעלה מושג "אימא טובה דיה" אשר מסתבר שזה לא מספיק.

גם איתמר מעלה זיכרונות מהתנהלותם ומן הלילה הגורלי בו חווה תסכול מצד חבריו הקרובים ואת כל הכעס הוציא על אימו.

הדמויות הנוספות בספר הם האב (זוהר) החלש, האח נועם, קצינת המבחן ורד המתמודדת לראשונה עם אירוע כל כך קשה, היועצת הפתטית המנסה לעזור כמיטב יכולתה, שרה, החרדית הצעירה, ההופכת לדמות הקרובה ביותר לדפנה בשעות מצוקתה.

הספר כתוב היטב אך קשה לקרוא אותו. ניסיתי לברר לעצמי מדוע והגעתי למסקנה כזאת: המחברת מציבה בפני הקורא (או נכון יותר הקוראת) מראה וגורמת לה לבדוק כל הזמן את רגשותיה האימהיים. ברור לי שהסיפור הוא מאוד קיצוני כדי ליצור עניין ומתח, אך שאלתי את עצמי לא אחת אם גם אני חשתי תחושות דומות לאלו של דפנה, האם אחד מילדי חש תחושות דומות (בודאי בעוצמה נמוכה יותר) לאלו של איתמר. המחברת בודקת את מיתוס האימהות הנחשב לפרה קדושה ולא מהססת לנפץ אותו.
הספר מעניין ונקרא בנשימה אחת. האם אני ממליצה ? לא יודעת, למי שאוהב דילמות כאלה.

» ביקורות נוספות של dyona
» ביקורות נוספות על בזה הבית