הביקורת נכתבה ביום ראשון, 24 ביולי, 2011
ע"י אהוד בן פורת
ע"י אהוד בן פורת
אני לא חושב שזה צודק להשוות את שירתו של מאיר ויזלטיר לשירה שנכתבה על-ידי מישהו ממשוררי הגלות, וזאת למרות שאפשר למצוא גם בשירה שלו משהו גלותי ועל כך בהמשך דבריי אבל קודם לכן אני מוכרח להרחיב ולומר שמאז התחדשות השפה העברית ללא ספק לא היה ספר שירים חשוב ומעורך כמו "קיצור שנות הששים". יהיו כאלה שיאמרו אולי בצדק שמאז ויזלטיר לא פירסם שירים מעניינים, אבל תרומתו הספרותית נמדדת מעבר לכתיבה מקורית גם בתרגומים, כמו של כתביו של שייקספיר ויאמר לזכותו שמאז "פגימות" (תרגומים לא מושלמים שלו, אפילו על דעת עצמו, של יצירות אחרים) ניכר כי הוא עבר תמורה רבה.
כאן אני מגיע למה שנמדד לגלותי בשיריו של ויזלטיר , והיא יחד עם כל המעלות של כתיבתו מציבה רף גבוה שאפילו לו עצמו קשה להתחקות אחריה. ויזלטיר נמנה על החבורה הספרותית של יונה וולך ודוד אבידן שבהשוואה אליו הוא אולי לא ישב עם המילון פתוח אבל ללא ספק גם לו היה מקור משלו שהפך את הכתיבה שלו למשהו מעל לזמן. התחושה שויזלטיר נותן בכתיבה שלו ולא פחות מזה בשמות שהוא נותן לספרי השירה שלו היא שהוא מודד את עצמו במרחקים של זמן ומקום, הוא למעשה להבדיל ממאיר אריאל ז"ל היה גם הוא בין אלה שהמציאו את העברית כשפה ציורית. הוא החל לעשות את זה כמה שנים לפני, ואולי גם היווה השראה, למרות שקשה באמת לחשוף את השראתו של מאיר מיוצרים בארץ.
לדעתי מספיק להיזכר שפירסומו הגדול של (הצנחן המזמר), מאיר היה כשהוא עוד היה חבר קיבוץ משמרות, אבל לקראת סוף דרכו הוא הגיע כבר לתל-אביב והיה במשבצת דומה לזו של ויזלטיר, ואומר משורר תל-אביבי. קשה לחשוב איך שיר כמו "אצל ציון" היה נכתב לולא השירים נפלאים של ויזלטיר, כמו "קח שירים" (המופיע בספר, וזכה לביצוע נהדר של להקת "כנסיית השכל" ביצירה השניה שלהם שהיה פרוייקט שלם של שירי משוררים וזכה לאותו שם), ו"(יש לי) סימפטיה". להלחנת השיר הזה האחרון, שהוא מבין שיריו ההכי מוכרים, יש סיפור מעניין. כשהוא הולחן זה היה במסגרת אחד מערבי שירי משוררים שגלי צה"ל אירגנו אחת לכמה (אי-שם בשנות ה-70' וה-80') ואני זוכר את התרעומת שהיתה לו כשגלי צה"ל קבעו בפניו את העובדה שהשיר הזה שלו הולחן, והוא ענה להם שלמזלם הוא מעריך את היוצר, שלמה גרוניך אחרת הוא היה מתנגד לשתף איתם פעולה. הסיבה שאני זוכר את הסיפור הזה היא האי נעימות שהיתה כשהמשורר בחר לשתף בה את הקהל שישב באולם.
קורא אחד אהב את הביקורת
1 הקוראים שאהבו את הביקורת
