ביקורת ספרותית על עולם ללא קץ מאת קן פולט
ספר טוב

---

* אנא לא להתייחס לביקורת כאל מדד לקניית הספר או לא. מוצגת פה רק דעתי האישית לאחר הקריאה. אבל תנו לי להוסיף משהו-
אם אתם מתלבטים אם לקנות את הספר:
קנו אותו. קן פולט לא מאכזב. אפילו לא פעם אחת.
גם אם לא קניתם את "עמודי תבל", הראשון בסדרה, הספר הזה איננו המשך ישיר לעלילה. למרות שתיתקלו באזכורים מתמידים, אל תייחסו להם חשיבות רבה. לכו על זה, זה באמת ספר יפה!


שמות:
נראה כאילו נשאלו מאי שם בספרי שר הטבעות, וולפריק, פטרנילה, פרקין, אלפריק, קריס, גוונדה... האם שמות אלה לא יתאימו לגולום או לאלף בן אלמוות?\
סיפור רחב יריעה:
אני יודעת שנהוג לכתוב על הרבהב ספרים עבי כרס "מדובר בסיפור רחב יריעה", אך מי שלא קרא קן פולט מימיו, לא יודע בכלל מה פירוש המושג, גם אם הוא משתמש בו בתום לב. פולט מגדיר מחדש את רוחב היריעה, ולא רק משום שספרו מתפרש על פני עמודים רבים - אלא משום שבכל עמוד מרגישים באופן יוצא מן הכלל כיצד הסיפור מתפתח. כבר בעמוד 100 או 200, אני זוכרת שהרגשתי כאילו הסיפור לא נגמר. אבל לא מתוך ליאות, חלילה, אלא מתוך עניין. סקרנות. כל כך מעניין וכל כך מושך, שאי אפשר להתעלם!!!
האסון:
כל מי שקרא את "עמודי תבל" יודע לבטח כי הכל מתהווה ונמצא עוד בבנייה, עד שהאסון מגיע. ב"עמודי" מדובר בשריפת הקתדרלה שאילצה להתחיל בפרוייקט הבנייה אותו סובב הספר, ואילו ב"עולם" מדובר בקריסת הגשר. והכל על רקע סכסוכים פוליטיים.
שקרים:
באנגליה של ימי הביניים חצר המלוכה ועושי דבריה, בני האצולה, הדרך המשמעותית להתקדם או להתפתח הן מבחינת מעמד או צבירת עוצמה היא שקר. כך נראים פני הדברים כאשר בישוף של מחוז קינגסברידג' הבדיוני וגדול הידיים גוזל את בתוליה של דודניתו המאורסת לאחר. אך לא רק בני מעמדות גבוהים העומדים בגאון בראש הסולם החברתי משיגים את שאיפותיהם באמצעות מעשי חטא ושקרים, אלא גם אחרון הפושעים המנוול ביותר, שמגולם כאחד בשם סים צ'פמן, שקנה את ביתו של אדם, שפל ונכה רוח אף לא פחות ממנו, תמורת פרה בשווי שלושה עשר שילינגים. כלום אין הדבר מסב לכם מורת רוח איומה?
פשע:
כפי שאמרתי, לפשע בימי הביניים ככל הנראה לא היה גבולות, והוא מתחיל בעומק שוק עירוני שבועי או יריד צמר מלבב כאשר גברים עזי מצח מוצאים לנכון ללפות חלקים שלא-ראוי-ללפתם-אלא-בחדר-המיטות בפרהסיה. ולא רק פושעים שולחים ידיים לכל נערה יפת חמוקיים, אלא גם אביר בשירותו של רוזן זה או אחר, וכפי שגילה ראלף, גם קל במיוחד לצאת מהתסבוכת באמצעות מספר לא רב של מהלומות אגרוף.
כוח:
הרי זוהי מילת המפתח במשחק הדמים הזה! כוח, עוצמה, שאפתנות... הרי אילו רק קובץ קטן מרשימה ארוכה שעל אדם, לפי הכללים המקובלים דאז, יכול לשאוף אליהם. כפי שאמרתי, כל האמצעים כשרים ורובם אינם חוקיים. אך מי הוא המטופש שידבוק בכללים? אפילו רמי המעלה לא מהססים לקפוץ מעבר לגדר החוק. הכוח הוא מצרך נפוץ, כפי שאתם בוודאי מתארים – אך לא תאמינו עד כמה בר מזל הוא האדם אשר ידו משגת לו לעוצמה כזו. אדם מבקש להיות מחונן בכוח מרגע היוולדו אולם, היות ורק מעטים מביננו הם בני מלכים עוטי גלימות סגולות, יש להשיג אותו בדרכים אחרות, והרי מספר דוגמאות שימחישו לכם עד כמה קל לצבור ולאבד כוח תוך שניות: אונס של אישה חסרת אונים הוא ללא ספק נחשב בגדר גזילת בטחונה האישי, וכך יש לגבר און על פני האישה; שפלות רוח מצד נזיר פשוט לכאורה, אשר אמור להיות דבר פרט לשפל ורדוד, במהלך בחירות לראשות אב המנזר, היא צבירת כוח היות וגם אם לא יישב בביתו הפרטי של אב מנזר קינגסברידג' הרי קנה לו תומכים מסוימים. גם קניית אויבים נחשבת קניית כוח, היות ומדובר באנשים שמפחדים ממך או לחילופין רואים בך יריב שקול לקרב על ירושה, שדות ומה לא, אם כי רובם מסתירים זאת תחת מעטה של אדישות – הם מכבדים אותך, וכבוד הוא כוח. אכן, יכולתי להמשיך ולברבר אודות הדרכים הללו, אך היות ואין ברצוני לנתק אתכם לחלוטין מכלל השיקול לקנות את הספר, הרי שנעבור לנושא הבא, שהוא –
דת:
בספריו ההיסטוריים של קן פולט, כמו בספריו ההיסטוריים של קן פולט, הדת היא מרכיב חשוב ולאו דווקא מכובד בעלילה. על פני השטח, מדובר בכנסייה קטנה שכעבור מאתיים שנים שופצה והורחבה וזכתה לתואר "קתדרלה". ואשר לאנשים בתוכה, אנסה שלא להכביר במילים: דת, או שמא עליי לדייק: התנזרות, איננה ערובה לטוהר כפיים.
מדובר על נזיר צעיר בשם גודווין (אגב, מה קרה ל"פרחי הנזירים"? שהרי הוחלפו ב"טירונים") שפסגת שאיפותיו להתמנות לאב המנזר. אלא שבחברת אמו פטרנילה הערמומית ורוחשת המזימות, הוא מאמין שהוא יכול באמת להצליח. לא אהרוס לכם את ההפתעה, אך אומר כי הכול תלוי בכוחות מבחוץ המשפיעים השפעה עצומה לאין ערוך על החיים במנזר.
פמיניזם:
בימי הביניים לנשים לא היו הרבה זכויות, כידוע לכם. מדובר במין חלש למדי שנועד לסיפוק ושירות הגבר. עם זאת, קן פולט יודע ללכת יפה נגד הזרם ולאמץ לחיקו נשים חזקות, עצמאיות, בהירות מחשבה וחריפות לשון כדי להילחם בעולמם המושחת של הגברים. באופן אישי,אני די משוחדת מאחר ואני מאד אוהבת ספרים בהן מופיעות פמיניסטיות (אלא שהמושג עוד לא הוגדר בתקופה ההיא). אני חשה גאווה גדולה. בספר "לקרוא את לוליטה בטהראן", ואנא סלחו לי שאני מערבבת בין השניים הלא-קשורים, כתוב "ניסינו (נשים) ליצור כיסים קטנים של חירות", משמע מאבק עיקש יומיומי ופעוט נגד הנורמות החברתיות הנוקשות. זה בדיוק מה שעושה קריס וגם דודתה פטרנילה, בתור שתי נשים חזקות ואמיצות. אני מאד אוהבת את הצד הזה של קן פולט.
טעות:
ולא, תחת הכותרת הזאת, לא אציג טעויות שנעשו על ידי הדמויות אך רק אציין נקודה, שביכולתכם לאשר או לבטל: בתקציר על גב הספר כתוב "ביום שאחרי ליל... חומקים ארבעה ילדים מעיר הקתדרלה... ביער... עדים למרדף ולהריגת אביר". האביר הוא סר תומס לנגלי (כמעט התפתיתי לכתוב לנסלוט!). אלא שתומס (ספויילר!!! ספויילר!!! דלגו לסוף הפסקה בבקשה) לנגלי לא נרצח! ראלף ירה בחייל אחד בקשתו והשני נרצח דקות אחרי כן, אך תומס הפך לנזיר ונשאר שם בחיים. אז למה הכוונה?
כתיבה:
אני חושבת שאין טעם שאמשיך לשבח את הכתיבה המיוחדת של קן פולט, אם כי עשיתי זאת במשך שתי ביקורות אחרות, של "נפילת ענקים" ו"עמודי תבל". רק אומר שאם סיימתם לאחרונה את "עמודי תבל" ורצים לקנות את "עולם ללא קץ", ובכן כדאי שתשימו לב ש"עמודי תבל" נכתב בשנת 1989, ואילו "עולם ללא קץ" נכתב ב2007. פרט לפערי השנים, ניכרת התפתחות מסוימת מאד של קן פולט, ולכן אנא, הקטינו ציפיות. אומנם אינני מוסמכת או כשירה להצביע על השינוי שהתחולל, אך אומר לכם בלב שלם כי הכתיבה פחות עשירה וסוחפת, משום מה. אם כי, אתם בהחלט יכולים לסמן בשמחה וי על "כתיבה זורמת וסוחפת", כי לא יצא לי להיתקע בהרבה עמודים, וזה כמובן לטובה.
עם זאת, ארצה להתעכב מעט על הדמויות: בעמוד 88 (כן, כן, דפדפו להתחלה) מתוארת עבודתו של מֶרתין (ואגב, אני לא יודעת מה איתכם, אך אני המשכתי לקרוא לו מַרטין כל העלילה) על הדלת ההיא, אשר (ספויילר!!! ספויילר!!!) נרמסה ע"י אלפריק מששמע שגריזלדה (אוה, איזה שם! הכלאה של מכשפה ודוב, נכון?) אממ... התחנחנה (והשיגה את מטרתה) לפני מרתין. פיתתה אותו. ובכן, על הדלת גולפו מלאכת מחשבת, עשר נשים משתי קבוצות המחולקות 5-5. מדובר בחמש נשים חכמות ולחילופין, חמש כסילות. זהו הציטוט:
"הבתולות עמדו בשורות, חמש בצד אחד וחמש בצד השני, כמו הקשתות בקתדרלה, אבל בדלת החדשה הן לא היו זהות בדיוק. מרתין נתן לכל נערה סימן אישי. אחת הייתה יפה, לאחת היה שיער מתולתל, אחת בכתה, אחרת עצמה עין בקריצה שובבה. הוא הפך אותן לממשיות, והסצנה על הדלת הישנה נראה עכשיו חסרת חיים בהשוואה לחדשה..."
ובכן, הניחו לי להתייחס לשלושה דברים:
א) לכל בתולה כפי שהבנתם, היה סימן אישי. כך מציג פולט את הדמויות שלו. כולם די חד גוניים, אך לכל אחד מאפיין (חיצוני, לרב) שמבדיל אותו מהזרם. לדוגמא, מרתין נחשב פעמים רבות כ"גאון" נמוך ופחות יפה תואר מאחיו ראלף, הגובה והנאה במדי אביר.
ב) לעיתים תראו הקבלה בין הדמויות, אם כי לא הקבלה מלאה. למעשה, בקושי הקבלה בכלל. מדובר במאפיין מסוים שדומה מאד בין הדמויות, פרט לאישיות מתאימה. ובכן, מרתין מבחינתי מתאים לג'ק ג'קסון, שניהם ג'ינג'ים, בנאים אומנים, מאוהבים בנשים עשירות ומצודדות (אליאנה וקָריס).
ג) האם שמתם לב להבדלים בין "הישנה" ל"חדשה"? ובכן, אקביל אותם ל"עמודי תבל" ו"עולם ללא קץ" – אולי אנשים יערכו השוואה מוחצת בין שני הספרים, ואם כן אני מניחה שהביקורות שלהם לא תהיינה טובות במיוחד, אך אני בוחרת להתבונן רק בדלת החדשה, מתוך ידיעה שאפשר לבנות אותה כאילו היא עומדת בפני עצמה. במילים אחרות, למרות ההקבלה והאסוציאציות הרבות ל"עמודי" שיעלו במוחכם במהלך הקריאה – זכרו שמדובר בספר אחר, יפה בפני עצמו ומכשף בפני עצמו.

פשוט יפה. כמו הקתדרלה, מדובר בהתפתחות בלתי פוסקת לחיוב: הכל טוב יותר: הדמויות, העלילה, התסביכים, הכתיבה, והקתדרלה...

» ביקורות נוספות של נערה עם קעקוע דרקון
» ביקורות נוספות על עולם ללא קץ