ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שני, 20 ביוני, 2011
ע"י עינתי
ע"י עינתי
לא קראתי עוד ספרים של רובינס, אבל לזכותו של התקציר ייאמר שהקורא מוזהר על כך שהבחור כותב מילים כאילו היו האוויר שלו לנשימה. ולא תמיד בקטע טוב. יוצא לי לקרוא כמויות רציניות של טקסט הרבה פעמים, אבל הספר הזה התיש אותי ברגעים מסויימים כמו מסע כומתה בבה"ד 1. עם זאת, יש בו רגעים יפים ועמוקים ואינטליגנטיים ביותר. אבל לעזאזל, למה לגרום לבנאדם דם ויזע (דמעות לא ממש) במשך 6 החודשים האחרונים שנאבקתי בו? מישהו פעם אמר לי שבגרות בקריאת ספרים היא לדעת להפסיק קריאה של ספר כשמרגישים שזה לא הולך לשום מקום. כנראה שיש לי עוד לאן לשאוף.
2 קוראים אהבו את הביקורת
2 הקוראים שאהבו את הביקורת
