ביקורת ספרותית על בשם טובת הילד - אובדן וסבל בהליכי האימוץ מאת מילי מאסס
ספר טוב

---

בספרה החדש של ד"ר מילי מאסס "בשם טובת הילד – אובדן וסבל בהליכי האימוץ" , הוצאת 'רסלינג' .

מתארת המחברת סיפורי אימוץ ותהליכי קבלת החלטות בהיבטים קליניים ומשפטיים איתם נפגשה במהלך שנים רבות במסגרת התמתחותה כעובדת סוציאלית.

ד"ר מילי מאסס מלווה משפחות וילדים במהלך דיונים משפטיים בנושא מסוגלות הורית וילדים ברי אימוץ .

במרכז התפישה של הספר עומד המתח והביקורת של המחברת בין שני מיתוסים של אימוץ:

סיפור האימוץ של משה רבנו וסיפור האימוץ של אדיפוס.

"סיפורו של משה הוא סיפור על ילד שאמו ניסתה להצילו מן המוות שגזר פרעה על ילדי בני ישראל, אולם המקרא מדגיש שמשה, אבי האומה, לא נעקר מעברו: בת פרעה, שמשתה אותו מן היאור, זיהתה שהוא "מילדי העבריים" והפקידה אותו בידי מינקת עברייה, שהייתה למעשה אמו, ובחודשי ינקותו הוא גדל בקרב בני עמו. כשגדל התגורר משה בבית פרעה, וכשבגר יצא "אל אחיו". "

בולט בסיפור אימוצו של משה החשיבות המיוחסת להשתמרות הקשר הייחוסי ( הקשר הגנאולוגי) בחייו של משה בו הקשר עם משפחת האם והוריו המולידים איננו מתנתק והילד איננו נתלש מעברו ומסיפור משפחתו.

בניגוד סיפור האימוץ של משה (אימוצו של אדיפוס "קשור הרגליים" ביוונית עתיקה, גם הוא בא להגן עליו מוות אך הפעם אביו, המלך תביי , הוא המתכוון להרגו, כדי לסקל את נבואת האורקל, לפיה הבן שייוולד עתיד להרוג את אביו ולעלות על יצואי אימו ) לפיכך, אדיפוס מוסתר מפני הוריו, מאומץ על ידי משפחת מלוכה בארץ אחרת ומנותק לחלוטין מזהותו המולדת על מנת לאפשר "התחלה חדשה" כאילו חייו של הילד המאומץ מתחילים עם אימוצו.

ראוי לדעת שמדיניות האימוץ בישראל טבועה בחותם סיפורו של אדיפוס, חוק האימוץ מנתק כליל את הקשר ואת היחס בין הילד לביו הוריו מולידו, זהותו החדשה ומקום הימצאו חסויים לגמרי וגם הוא אינו יודע דבר על הוריו או כפי שכותבת ד"ר מילי מאסס :

"עם החלטת בית המשפט להכריז על ילד בר אימוץ נעלם לא רק הקשר של הילד עם הוריו המולידים, גם זהותו המולדת נעלמת".

לאורך הספר מנסה המחברת לנוע בין שני המיתוסים ומנסה לייצור גשר בין התפיסה המכוונת למנוע סבל מיותר מהילד ולעמוד על ההבדל בין ניתוקו הטראגי של אדיפוס מעברו לבין שימור הקשר של משה עם משפחתו וזהותו עם בני עמו.

על מנת לדעת למצוא את הפרקטיקה הטיפולית משפטית בין שני קטבים אלו יש צורך, כפי שעושה ברגישות גדולה המחברת, לראות את הוריו המולידים של הילד המאומץ לא כדמויות מרושעות בעלות כוונות רעות וכחסרות מסוגלות הורית אלא כהורים אשר מסוגלים,יכולים ולדעתי אף מחויבים להיות בקשר עם הילד תוך ליווי מתאים.

חשוב לי לחזק את הדברים שכותבת ד"ר מילי מסס ולהראות שמחקרים מראים שאי הצלחה באימוץ איננו קשור דווקא בכישורי ההורים המאמצים אלא דווקא בילד המאומץ.

ליתר דיוק בהיסטוריה של הילד המאומץ , ככל שהתקשרות הילד חזקה לאם הביולוגית כך גדלים גורמי סיכון באימוץ ודחיית האימוץ.

כמו כן כאשר הילד המאומץ עבר בילדותו התעללות מינית ו/או התנהגות מינית מוחצנת אצל הוריו המולידים כך גם הסיכון לאימוץ הילד גדול במיוחד.

אני כותב על הקשר בין מיניות מוחצנת לאימוץ כי לא ניתן שלא לשים לב למיתוס של אדיפוס בהקשרו הרחב יותר ולאימוץ ולראות כיצד קיים 'סיפור מיני' טעון ומוסתר כפי שיש בסיפור אדיפוס בו האב חושש שבנו יקיים יחסים עם אשתו ויפגע ביסודות המשפחה.

לסיכום, הספר חשוב במיוחד לאלו העוסקים בטיפול ובקבלת החלטות באימוץ ואומנה, למי שאינו מעורב ועוסק בתחום האימוץ הספר יהיה לא ידידותי לקריאה בעיקר בגלל עומס הפרטים והניסיון להגיע לרזולוציה גבוהה.

» ביקורות נוספות של סימניה
» ביקורות נוספות על בשם טובת הילד - אובדן וסבל בהליכי האימוץ