הביקורת נכתבה ביום חמישי, 9 ביוני, 2011
ע"י אבי
ע"י אבי
את הספר הזה קיבלתי, סמוך מאד לזמן יציאתו לאור, ישירות מידיו של המחבר. זה היה עבורי כמובן החלק העיקרי בסיפור. פגשתי את האיש בביתו בקיסריה, במוזיאון רקנאטי. ביקרתי שם, התרשמתי מאד, וביקשתי לשוחח עם האיש שעומד מאחורי המקום. אותו איש שהציב בשערי המוזיאון שלט מאיר עיניים שבו הוא מבקש להבהיר שהוא נושא אמנם בשם רקנאטי, אולם להבדיל מהפלג הישראלי של המשפחה, הוא שייך לפלג אחר, כולל דעתו על הפלג הישראלי.
ואמנם להפתעתי הובלתי לדירתו ופגשתי אותו. ישבתי עם האיש כשעה, במהלכה הוא שיתף אותי ברצון ואפילו בהתלהות
בתולדות משפחת רקנאטי לדורותיה וענפיה. היה מעניין. אבל בעיקר התרשמתי שמה שמעניין את האיש הזקן הזה, מעניין עד כדי אובססיה, שהיה אז כבן 80 וזה מכבר חזר לארץ לאחר שנים רבות בדר' אמריקה, הוא הרצון להבהיר לעולם ולכל מי שמוכן להקשיב, שהוא רקנאטי אחר. טוב. להבדיל מהפלג הישראלי שבעיניו נתפס כאבי אבות החטא והרוע.
לבסוף שלף את ספרו והציע לי עותק ממנו. בחוצפתי עניתי שאני מוכן לקחת אולם רק אם יסכים לכתוב לי הקדשה אישית ולחתום. הוא סרב בנימוס. כמובן ש'מחלתי על כבודי' ולקחתי. בכל זאת קצת כבוד לאיש זקן.
ובאשר לספר עצמו. סיפור חייה של משפחת בנקאים לדורותיה. יותר אינפורמטיבי ולגמרי לא סיפורי. נכתב מזווית שאיננה אובייקטיבית כמובן, וכחלק מתעמולתו של האיש לטיהור שמו, למרות שמו. לדעתי האישית, גם המוזיאון המרשים עצמו הוקם למען אותה מטרה. הוקם פחות למען המוזיאון ויותר למען המפגש של הבאים בשעריו עם אותו שלט הניצב בחזיתו. לך תבין מה עומד מאחורי מעשיהם של אנשים, ושל אנשים עשירים מאד בפרט...
קורא אחד אהב את הביקורת
1 הקוראים שאהבו את הביקורת
