ביקורת ספרותית על הסיפור השלושה-עשר מאת דיאן סטרפילד
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 28 בספטמבר, 2007
ע"י ligth angel


מרגרט לי חיה ועובדת בחנות הספרים העתיקים של אביה. חייה סובבים סביב ארכיונים מצהיבים- מאז שהיתה ילדה קטנה היא חובבת רומנים מהמאה ה-19, קוראת בשקיקה יומנים ומכתבים של אנשים שהלכו לעולמם עשרות שנים לפני שנולדה, ותחביבה הסודי הוא כתיבת ביוגרפיות של סופרים אלמוניים שאיש אינו זוכר עוד. ספרים ישנים מהלכים עליה קסם, והיא מאושרת מהמחשבה שהיא מחזירה לחיים אדם שמת מזמן ע"י דפדוף בספרו המתפורר. היא יודעת לפענח טקסטים שניזוקו בשמש, במים, באש, שנאכלו ע"י חרקים או שהוכתמו במרוצת השנים. זה העולם המופלא שלה.

יום אחד היא מקבלת מכתב מאת וידה וינטר, הסופרת המפורסמת ביותר במדינה, מכתב שבו היא מתבקשת לכתוב את הביוגרפיה שלה. מטבע הדברים מרגרט לא מכירה אף ספר של וידה- היא קוראת רק ספרים מלפני מאה או שתיים- אבל איכשהו היא מקבלת על עצמה את המשימה, ונוסעת אל אחוזתה המבודדת כדי להקשיב לסיפורה ולהעלותו על הנייר.



וידה וינטר עצמה נחשבת חידה בעיני כל. עשרות ספריה נמכרים כלחמניות טריות, היא מרבה להתראיין ואין היא מתחבאת תחת מסך ערפל. אלא שבכל פעם שהיא נשאלת על סיפור חייה, גרסתה משתנה והשואל מקבל סיפור בדוי. פעם היא בת של זונת צמרת צרפתיה, פעם היא תינוקת שגדלה בבית יתומים שוויצרי, פעם יש לה משפחת אצולה מעבר לים. עם הזמן התרגלו העיתונאים לשמוע סיפורים ואגדות, וכל מי שניסה לחשוף את האמת אודותיה נכשל. אלא שהפעם היא רוצה לחשוף הכל.



מרגרט מגיעה לאחוזה הגדולה ומגלה שהכל תחתיה רוחש סודות. למרות שלכאורה אין לוידה סיבות לשקר היא חוששת מפגמים באמינותה, היא מגלה תופעות משונות ומדמה לראות אנשים שלא ייתכן שנמצאים שם (רוחות רפאים?). היא גם מסתבכת במחשבות על עברה הכואב, פוגשת כל מיני אנשים שמעוררים את תשומת ליבה ובסך הכל עוברת לא מעט חוויות עד שמתגלה לנו סיפורה האמיתי של וידה- ומסביר הרבה מהתופעות שמרגרט כבר ניחשה בעצמה.



קראתי את הספר העבה למדי תוך יומיים. הוא חזק, סוחף וכתוב היטב. למרות שהוא בנוי בדיוק מהחומרים המתאימים, הוא לא מתפתה להיות טלנובלה או למרוח יותר מהנחוץ- ובסוף הכל מסתדר בדיוק במקום, עם טעם מריר-מתוק בפה, בלי שזה ירגיש כמו סוף הוליוודי. הדמויות אמינות, עד כמה שזה אפשרי, יש שם ציטוטים חכמים בשפע והכתיבה כולה היא שיר הלל לאהבת הקריאה. לא יכולתי לספור כמה פעמים מופיעים שם אזכורים לספרים כמו "ג'יין אייר", "אנקת הגבהים" או "האשה בלבן". ממש גרם לי להתבייש בעצמי שמעולם לא קראתי אותם.

יש לציין שלקראת האמצע הוא התחיל להזכיר לי קצת את צלה של הרוח- אותם מוטיבים של חנות ספרים עתיקים, רוחות רפאים, בית ישן ושרוף, החלפת זהויות, סופרים בעלי שם בדוי, הסתתרות של שנים ועוד. מי שאהב את הספר ההוא יאהב בוודאי גם את זה. מי שלא- ואני נוטה להחשיב את עצמי בכללם (אהבתי למחצה)- עדיין יכול להנות מזה מאוד, כי זה הרבה פחות טלנובלי והרבה יותר מתקבל על הדעת, בסופו של דבר. גם הסיפור הסופי שונה לגמרי, והוא מצא חן בעיני הרבה יותר מהסיפור המסתבך-בתוך-עצמו ששם.

מומלץ בחום.

3 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה



3 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ