ביקורת ספרותית על מילכוד-22 (מלכוד) - מהדורות שונות מאת ג'וזף הלר
בזבוז של זמן

---

ספר מוזר, אחרי כל כך הרבה שבחים רכשתי אותו, התחלתי לקרוא מתוך התלהבות כזו של "מי שהשיג ספר עמוס לעייפה בהמלצות מהארץ ומחול, מההווה ומהעבר הרחוק יחסית", תוך בערך 50 עמודים התחלתי לשאול את עצמי למה הספר כתוב בשפה כל כך מטמטמת ומעייפת? כאילו שהסופר ישב לכתוב על אקסטזי. עוברים מנושא לנושא, איפה נגמרת הציניות ואיפה מתחילה, הלכתי בקלות לאיבוד בין כינוי מוזר שהסופר החליט ליצור עבוד דמות מוזרה עוד יותר, ניסיתי לקשר את האינדיאני לסיטואציה, ואת האדם החבוש הפצוע, ואת הקלטות שהשמיעו לו, ולא מצאתי שום תרומה או קשר עם גוף העלילה. בעמוד 100 המשכתי בגלל שכל כך הרבה המלצות שכתובות על גב הספר שוות לפחות שאתאמץ. בעמוד 150 שאלתי את עצמי למה התרגום לא פישט את הסירבול ואם המקור מסורבל אפילו עוד יותר, האשמתי את המתרגם וכמעט את הסופר. מצאתי איים בודדים של עמודים שפויים בעלי עלילה ניתנת למעקב. להבנה קלילה. בעמוד 170 נכנעתי. אחד מהספרים הבודדים שנטשתי. וטוב שכך.
ספרים מהתקופה של מלכוד 22 נכתבו באותו האופן בדיוק, כאילו שסגנון הכתיבה היה סוג של אופנה. אבל ההבדל עצום ותהומי, למשל "בית האלוהים" עמוס בציניות, חריפות, שנינות ומסרים מדהימים (חמישה כוכבים).
את מילכוד 22 תוכלו לקורא, עד עמוד 100 אם תתעקשו, אז תבינו מהו המילכוד.

» ביקורות נוספות של יהודה
» ביקורות נוספות על מילכוד-22 (מלכוד) - מהדורות שונות