ביקורת ספרותית על עד שיעלה עמוד השחר - המשך לספר קאטרינה מאת אהרן אפלפלד
ספר טוב

---

מהו סוד קסמו של אהרן אפלפלד? מדוע אני שב וקורא את ספריו, בולעם בשקיקה? נדמה לי כי, בראש ובראשונה, זהו הניגוד הקיים בין כתיבתו, המאופקת והרגישה, בה המעט מחזיק את המרובה, לבין התרבות הסובבת אותנו, ואשר בה אנו מורגלים – תרבות קולנית, שאינה מותירה מקום לפרשנות, אלא מבהירה את כוונתה ואת דבריה. שפתו של אפלפלד בהירה אמנם, אולם לצד זאת היא מותירה, כמעט תמיד, מקום לקריאה עצמאית של הקורא, בבחינת "השלמת החסר", שלא הועלה באופן מפורש על הכתב, ואשר מצופה מהקורא כי ישלימו.

בעניין זה חזרתי לספרו של אפלפלד "סיפור חיים", בו הינו מתאר פרקים מתולדות חייו. באחד הפרקים מתוארות פגישתו, כסופר בראשית דרכו, עם המשורר א"צ גרינברג. וכך הוא כותב: "הוא לא שאל מאין אני, מי היו הורי, מה עשיתי בזמן המלחמה ומה אני עושה עכשיו. היו לו כמה מילות שבח על ספרי. מיד חשתי: שבח מסויג. הוא כינה את כתיבתי 'אמירה כבושה' ולעג לתואר 'כתיבה מאופקת', שבו הכתירו אותה המבקרים. 'מה זה מאופק', לעג. 'אם יש לך מה לומר, אמור ואמור בהרחבה, ואם אין לך מה לומר, שתוק". אפלפד אינו נרתע. הוא מסביר: "מאז ומעולם לא אהבתי לא פאתוס ולא מילים גדולות".

ומכאן לספר. הספר "עד שיעלה עמוד השחר" עוסק בבלנקה, צעירה יהודיה שהתנצרה, שחיה בתחילת המאה העשרים באוסטריה. הספר נע בשני קווים מקבילים – הקו האחד, המתרחש בהווה, הינו מסלול בריחתה של בלנקה מכפרה, עם ילדה הצעיר, לאחר שרצחה את בעלה, אדולף. הקו השני, שהתרחש בעבר, הינו סיפור מערכת היחסים בינה לבין בעלה, שהביאה לרצח ולהימלטות. זהו סיפורה של האישי של בלנקה, שרצחה את בעלה, שהתעלל בגופה ובנפשה, שמסופר לצד דבר התבוללותם של יהודי אירופה, והתנכרותם לדתם.

הספר מעורר מספר סוגיות כלליות – "החשובה" שבהן, הינה מערכת היחסים בין אישה לבעלה. בלנקה, שהיתה עד נישואיה תלמידה מבריקה, המיועדת ללימודים גבוהים, "נכלאת" בביתה, והופכת לכלי שרת בידיו של בעלה. אמצעי שליטה מרכזי הוא הפחד. פחדה של בלנקה מבעלה משתק אותה. הוא אינו מאפשר לה לפעול. כך, לדוגמא, כותב אפלפלד: "לא פעם היא אומרת לעצמה, אסור לפחד. הפחד משפיל ויש להתגבר עליו. אמירות אלו אינו מועילות עוד. מאז סטר אדולף על פניה היא מפחדת מכל צל ורצה לעשות את רצונו כשפחה". רק בדרך זו ניתן להסביר את המהפך החד שחל בבלנקה ובאישיותה, כמעט באופן מיידי. ועוד: "הפחדים הם בעוכרי, יקירתי. הפחדים עושים אותי אדם בלא צלם. לא למדתי אומץ לב ובלי אומץ לב אדם הוא עפר ואפר". בסופו של הספר, בלנקה מתגברת על פחדיה. "בלבה היתה אומרת: אם אתגבר על פחד אדם לא אפחד מהמוות. עשיתי מה שאני חייבת לעשות. מכאן ואילך יעשה בי אלוהים כרצונו". עם זאת, ההתגברות על הפחד כרוכה, בד בבד, עם "שיחרור" מכבלי ההתנהגות הנורמטיבית, באופן הדרגתי אך עקבי. ואולי יש לכך רמז בתחילת הדברים, כאשר בלנקה אומרת לבנה: "יש דברים שאסור עליהם בשתיקה...מה שסיפרה לך דודה ברונהילדה הוא שקר ואסור לנו להחריש. על שקר פעוט אפשר לסלוח, אבל על שקר גדול עלינו למחות בקול רם. אסור לפחד. האמת קודמת לפחד. אתה מבין אותי, יקירי?" (וצריך לזכור, כי אפלפלד חי במהלך המלחמה, בה הפחד – מלברוח, מלהאבק- משמעותו הישירה היתה מותו של אדם).

סוגיה נוספת, המרחפת לאור כל הספר, הינה העובדה כי לבלנקה אין עם מי לדבר, מלבד בנה הקטן. בעלה כלל אינו בגדר אפשרות. אף הוריה אינם. אמה נפטרת בסמוך לנישואיה, ואילו נסיונותיה לשוחח עם אביה כושלים, פעם אחר פעם. התחושה המצטיירת מהספר הינה כי העדר האפשרות לשוחח עם אחר על מצוקותיה, היא שדוחפת את בלנקה אל רצח בעלה, מן הצד האחד, ואל הסגרתה את עצמה לרשויות.

וסוגיה אחרונה שאזכיר, גם אם הספר עצמו מעורר סוגיות רבות נוספות, הינה היחס ליהדות. הדעות הקדומות, המלוות בבוז, המופנות כלפי היהודים, לצד ההערכה והקנאה. ההתנצרות ההמונית, לצד השמירה על המסורת. המסע שבלנקה עוברת, לאחר רצח בעלה, שהוא גם מסע פיזי, הרחק מביתה, ואל מקום מוצא משפחתה, וגם מסע נפשי, אל עבר מקורותיה היהודיים.

ואולי אמירה אחרונה. באחת הפעמים אומרת בלנקה לבעלת דירה בכפר, אליה נמלטה, כי "אין האושר שוכן במקום שאנו מדמים". דברים אלו נאמרים בתגובתה לאמירתה של בעלת הדירה, כי לא הגיעה לוינה, המקום אליו רצתה להגיע כל נעוריה. ואף אנו יודעים כי האושר מתעתע. לעיתים מצוי הוא באזור המובן מאליו, לעיתים יש לחפשו באזור החשוך, ולעיתים, אין הוא מצוי כלל. והרדיפה אחריו – קשה היא ומתסכלת. יש שיאמרו, כי יש להניח לה, לזו הרדיפה. מבלי משים, האושר יצטרף להם לחייהם. יש שיאמרו כי אין האושר בן בית בחייהם. ספרו של אפלפלד כולל רגעים (קטנים) של אושר. הוא כולל גם רגעים (גדולים) של העדר אושר. של כאב. פיזי ונפשי.

ובכל הדברים שנכתבו לעיל אין כדי להציג, מפאת חסרונות כתיבתי, את יופי ספרו של אפלפלד, את רגישותם של הדיאלוגים שנכתבים על-ידו, ואת עוצמת הרגשות המתוארת על-ידו (עוצמה, שפעמים רבות אין מאפשרים את ביטויה).

» ביקורות נוספות של ירושלמי
» ביקורות נוספות על עד שיעלה עמוד השחר - המשך לספר קאטרינה