ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 23 בספטמבר, 2007
ע"י נטעלי
ע"י נטעלי
לכתוב על דן בן אמוץ בכלל ועל הביוגרפיה הזו בפרט זו משימה לא פשוטה ואני כ"כ מתחבטת איך לגשת אליה, שפשוט אתחיל וזהו...
את כתיבתו של בן בן אמוץ אני אוהבת מזה שנים רבות. בערך מאז שהזדמן לי לראשונה לקרוא את הרומן "יופי של מלחמה" אי שם בגיל ההתבגרות שלי ובהמשך רומנים נוספים שלו. אגב, אני האחרונה שששה לקרוא ספרים שקשורים במלחמות ובנושאי צבא ובכל זאת, ספר זה ריתק אותי - אולי בגלל שהוא לא ספר "מלחמתי" פר אקסלנס, אלא בזכות כשרונו של דב"א לדון במסגרתו בעוד ועוד נושאים הרלוונטים לחיינו בכלל. עוד סיבה לחיבתי הרבה לספריו.
כחלק מהתסכול שחשתי על כך שספריו של דב"א אינם מוכרים היום לקוראים חדשים, הם אינם מודפסים ומחדש ואינם מוזכרים החלטתי לבדוק מה היה בה, באותה ביוגרפיה שערורייתית (זו ש"זיכתה" את מחברה, אמנון דנקנר, במספר תביעות דיבה ובשנאתם של כמה ממקורביו של דב"א) שיתכן והיא זו שגרמה להשכחה ולהשתקה הכ"כ חמורה שאופפת את ספריו של דב"א, מי שהיה אחד מעמודי התווך של התרבות הישראלית במשך מספר עשורים, האיש שהצליח להביא את הלשון הזורמת, הקלילה וה"מדוברת" לתוך הספרות העברית.
כל מה שאכתוב לא יצליח להעביר את דמותו הססגונית, המסקרנת והמרתקת של האיש (ילדותו בפולין, עלייתו ארצה לחברה ה"צברית" של ימי טרום הקמת המדינה, כתיבתו בעיתונים החשובים בארץ - וכך אנו לומדים על התחרות והמאבקים שהיו בין שני העיתונים הגדולים במדינה, יחסיו עם נשים (רבות מספור), עם ילדיו, התרועעותו עם כוכבי קולנוע כמו מרלון ברנדו וצ'ארלי צ'אפלין ועוד ועוד). לפעמים שכחתי שאני קוראת ביוגרפיה וקראתי את הספר כמו ספר מתח, בחושבי כי האירועים בו כ"כ מרתקים ומסעירים ועולים על כל דמיון.
סיפורו של דב"א הוא גם סיפורה של החברה הישראלית משנות ה-40 שלה ועד ימינו. והרי אין בונוס נפלא מלקרוא ביוגרפיה, אישית מעצם טיבה, אשר באמצעותה אפשר גם ללמוד על הדרך היסטוריה ועל מה שבעצם היה פה, בעיקר מבחינה חברתית אך גם סוציולוגית ופוליטית, בשנים שבהם הסבים וההורים שלנו היו צעירים.
ברמה האישית כאמור, הסיפור מרתק ביותר - זהו סיפורו של אדם שהשיל מעליו את דמות המהגר, הילד הפולני שנמלט מאימי השואה ואיבד את משפחתו, שכמה להיות צבר כמו הילדים שעימם התגורר בבן שמן, בדגניה ובנהלל ועטה על עצמו את דמותו של הסאטיריקן, מוביל התרבות, העיתונאי, הסופר, מורה הדרך של רבים מהצעירים בארץ, הדון ז'ואן ועוד ועוד.
עד כמה הדברים הקשים שנכתבו אודותיו בביגרפיה (גילוי עריות, יחסי מין עם קטינות, ילדות ממש) הם אמת? ואם כן - עד כמה ראוי לזהות בין האמן לבין יצירתו? עד כמה מוצדק להחרים ולמחוק יצירה שלמה בגלל אורח חייו (הנטען כאמור) של מחברה?
כל השאלות האלה ממשיכות להעסיק אותי גם לאחר שסיימתי את הספר.
את התשובות לגבי דמותו של דב"א אין בידי. איני יודעת האם הוא אכן היה "מפלצתי", בוגדני, אנוכי ואף מרושע כפי שתיארו אותו.
אני רק יודעת שהספרים שלו מרתקים וכ"כ סוחפים ולטעמי - עדיין כ"כ רלוונטיים לימינו ורבים מהצעירים שאינם קוראים בד"כ יכולים למצוא בהם שפע של רעיונות, שאלות ודעות.
במספר קטעים בביוגרפיה המחבר דוקא מפרגן לדמותו של דב"א ואומר שאולי התיאוריות שלו היו שנויות במחלוקת (ולעיתים אף בוחר בביקורת חריפה מכך עליהן), אבל לפחות הוא גרם למהפך מרעיש בקרב הדור הצעיר שקרא את ספריו - הוא עודד מחשבה מקורית, שבירת מוסכמות, קריאת תגר על הקונבנציות המחשבתיות המקובלות. ולטעמי, זוהי חוויה שכל אדם חייב לעצמו - להתעמת עם כל הנושאים הנראים ברורים מאליהם בעבורנו - אהבה, עבודה, יחסי חברות ועוד ועוד ולשאול את עצמנו מה אנחנו באמת חושבים, כאנשים חושבים, על הנושאים האלה?
ולכן, אני חושבת שמיותר מבחינתי להמליץ על הביוגרפיה מהטעם הפשוט שעדיף ראשית להכיר את המחבר באמצעות ספריו. אני מניחה שמי שיתאהב בכתביו ובדמותו ירגיש גם את הצורך הבוער (לא פחות) לקרוא את הביוגרפיה ובהעדר מקורות מידע נוספים על חייו - היא נותרת, למרות היותה בעייתית מעצם ההאשמות והפולמוס שהיא עוררה לגבי מידת נכונותה ודמותו של דב"א - מקור מידע כמעט יחידי על האיש, מלבד הכתוב בספריו.
5 קוראים אהבו את הביקורת
5 הקוראים שאהבו את הביקורת
