ביקורת ספרותית על הגיישה - כרך א מאת האנאמה טאסאקי
ספר טוב

---

קודם כל ראוי לציין, כי שם הספר מטעה. אין לי מושג למה החליטו לתרגם את The mountains remain כ"גיישה", נכון שאחת מגיבורות הראשיות של הספר היא הגיישה, אך לא היא עומדת בעצם במרכז הספר וגם בסיפור שלה, למקצוע שלה אין ממש משקל מכריע בעלילה.
העלילה מתמקדת בשתי משפחות אותם אנו פוגשים בטוקיו שלאחר הכניעה לכוחות האמריקאיים. אח ואחות טאייקו וקו-אום הם משפחה ענייה, ללא ייחוס אצילי שמוצאה מאחד הכפרים הרחוקים מהבירה. קו-אום היפה נמכרה בילדותה לבית הגיישות בשל המצב הכלכלי הקשה וחייה את אמנותה בטוקיו ואילו טאייקו החייל שב מהשבי לבקר את אחותו ולבקש ממנה תמיכה כספית. המשפחה השנייה היא משפחת הנסיך אימאימה,משפחה בעלת דם אצילי, פיאודלים שירדו מנכסיהם בשל תמיכה בצד הלא נכון בזמן המלחמה. האב, נסיך שונא אלימות, אך גם שונא להתערב ולעשות מעשה ותומך במיליטנטים שהביאו למלחמה ולכן לאחר הכניעה יורד מגדולתו על אף ששמר על חלק מהנכסים ושמו עדיין יכול לפתוח דלתות. נסיכה, אישה אצילית, שמסורת טבועה עמוק בתודעתה ומשאלתה היחידה היא שידוכים טובים לבניה שמבחינתה מתבטאים בדם אצילי, השכלה ומעמד. הבן, מינורו, סוג של פלייבוי מפונק ומשכיל, המחפש את עצמו בתחום העסקים ומנסה לעשות מכה על מנת לחזור לימים ללא דאגות כלכליות. האחרונה חביבה היא מיצ´יו טובת הלב, הבת הצעירה שמצאה את עצמה נמשכת לדת הנוצרית, לחידוש ומודרניזציה.
גורלן של שתי המשפחות נקשר זה בזה בשני מישורים, מינורו מתאהב ומחזר אחר קו-אום ואילו טאייקו מתחיל לעבוד בחווה כפרית של הנסיך. סיפורי האהבה בספר מתוארים כמיטב מינימליזם היפני. אין שם התפרצות רגשות, אבל יש נגיעות ידיים מקריות, חיוכים עדינים, השפלות עיניים ובעיקר מאבק בין המותר החדש לבין האסור המסורתי. סיפור האהבה לטעמי הוא רקע, רקע למאבק שהתרחש אצל היפנים בינם לבין עצמם בשנים שלאחר הפצצה. המאבק בין המסורת לכינון הדמוקרטיה, המאבק בין השנאה למי שהרג רבים כל כך ובין הערצה למודרניזציה ולהתקדמות של המערב, המאבק בין הנטייה להסתגרות לרצון לפרוץ את הגבולות. מתוך הספר משתקפת תמונה של בלבול עמוק של אנשים באשר למצב החדש. אחד הגיבורים חוזר משבי הרוסי בסיביר חדור רעיונות קומוניסטיים, אך מצד שני רגשי נאמנות מסורתיים לשליט הפיאודלי שלו לשעבר לא נותנים לו מנוח. הנסיכה אימאימה מארחת בביתה את חברות התנועה לשחרור האישה היפנית ומצד שני אחד הפחדים החזקים שלה הוא שבנה יתחתן עם אישה שייחוסה לא מתאים. בחור צעיר ומשכיל שנמשך למערבי ומודרני, חש עדיין נסיך מורם מעם כאשר יש צורך במגע עם פשוטי העם. כל הבלבול הזה מוביל לתוצאה עגומה מבחינת הגיבורים, תוצאה כנראה בלתי נמנעת.
ברובד מסויים, הספר הזכיר לי את "הטרגדיה האמריקאית" של דרייזר, אם כי "הטרגדיה היפנית" מתומצתת הרבה יותר וחושפת הרבה פחות רגש.

כדי להמחיש את המצב, ציטוט מאחד הדיאלוגים של שני חברים צעירים טאייקו וקאזואו, חבר מפלגה הקומוניסטית היפנית:
"איני יודע טעמו, אך דומה עלי שאדם שפל מדרגה כמוני מפריז בדרישתו, אם יאבה שהנסיך אימאימה יראהו כשווא לו. בימים לפני המלחמה לא היית מעז אפילו להלך בצלו".
"אורך מחשבה זה הוא העומד למכשול לריפורמה דמוקרטית בארצנו", אמר קאזואו. אחר הנמיך קולו והוסיף "ואני, האומר זאת, החלטתי היום לעזוב את המפלגה מפני חובתי לנסיך אימאימה".
מומלץ לאנשים שיכולים להתמודד עם תרגום משנות החמישים.

» ביקורות נוספות של נתי ק.
» ביקורות נוספות על הגיישה - כרך א