ביקורת ספרותית על חינוך סיבירי מאת ניקולאי לילין
ספר מעולה

---

אוטוביוגרפית פשע מטורפת, סיפור אמיתי ומצמרר, זה מדהים, אפילו שאני יודעת שקיימים מקרי פשע וגם קורים מדי יום, לקרוא את זה בצורה כזאת, שהכותב ממש גורם לי לראות ולהרגיש את כל המתרחש - ניקולאי לילין, הוא לא רק גאון קעקועים, כתיבתו משובחת ומפליאה לגעת, כמעט מקעקעת, ולא כמעט, אלה הספר הזה הוא ממש קעקוע בלב.

ניקולאי גדל בטרנסניסטריה , חבל ארץ הנמצא להלכה בשטחה של רפובליקת מולדובה, אך למעשה מהווה מדינה עצמאית.

כבר בהתחלה התחושה שמקבלים כשקוראים את הספר היא שמדובר במאפיה, הזכיר לי את הספר קאמורה, על המאפיה האיטלקית.
הספר כולו הוא שיר הלל לפשע, והמשטרה די מושמצת שם, ואפשר להבין את זה כי הספר כתוב על ידי אחד שהתחנך על ברכי הפשע ולא מכיר חיים אחרים או מציאות אחרת...

מגיל קטן ממש, בקהילת הפשע הסיבירית, הילדים לומדים לדעת הכל, הז'ארגון, סמלים, אלימות, כלא, חיים ומוות.

הם לומדים לפתח עור של פיל מפני שרק החזקים הם השורדים.

ניקולאי היה "קוֹלְשִיק", בעגת הפשע משמעו "זה שדוקר", כלומר המקעקע.

בכלל הקעקועים אצל הסיבירים, במיוחד בקהילת הפשע, הם קדושה. הם תעודת ה-זהות, ה-אמיתית, ה-יחידה שקובעת את מעמדו של הפושע בקהילה ובכלל.

קעקועים הם מסורת עתיקת יומין אצלם, וגם הדרך שבה מקעקעים חשובה - רק ידנית, הם מגנים כל פעילות קעקוע במכונה כי מבחינתם זה לא מכובד.

לפי המסורת תהליך הקעקוע נמשך כל חייו של הפושע. הקעקועים הראשונים נעשים בסביבות גיל שתים עשרה ורק אחרי שעוברים חוויות ודברים בחיים אפשר להתחיל לספר עליהם באמצעות קעקועים, שמוצפנים ע"י ציורים שהולכים ונעשים יותר ויותר מורכבים. בגלל זה לא תמצאו בקהילת הפשע הסיבירית , בניגוד לקהילות אחרות, אנשים צעירים שמסתובבים עם קעקועים גדולים ומורכבים. אצל הסיבירים הגב והחזה מקועקעים אחרונים, כשהפושע מגיע לגיל ארבעים-חמישים. הקעקועים נעשים בצורת ספירלה שיוצאת מהקצוות, כלומר מהידיים ומהרגליים, והולכת ומתפשטת עד שהיא מגיעה למרכז הגוף...
מ ר ת ק.

הספר נוגע ומגיע לכל נים ונים בגוף, מרגש, חזק ומטלטל, אפילו הזלתי דמעה, כי חיים של פושע הם מלחמה מתמדת בלי מנוחה או הפסקה, ושם בספר היתה גם תזכורת למה שכולנו חווינו בחיינו למרות שאנחנו לא פושעים, אבל טוב להזכיר :

לשון חותכת ופוצעת יותר מסכין.
כמה נכון !

מומלץ, לא רק למקועקעים וגם אזרחים שומרי חוק :)

נ.ב.
משהו שלא היה לי ברור, הספר תוגרם מאיטלקית-ע"י מורן אטיאס. הייתי בטוחה שהמקור הוא ברוסית, ומורן אטיאס זאת לא הדוגמנית שחיה באיטליה ? זה קטע מעניין שלא הבנתי את הקשר שלו לספר. (התרגום סביר)

» ביקורות נוספות של אינשם
» ביקורות נוספות על חינוך סיבירי