הדבר היחיד שאהבתי בספר זה הגיבור הלוזר והמסכן, שכל העלילה בספר נראת כמו הזייה שלו... כיאה ללוזר, הכל הולך לו עקום וכולם דופקים אותו. זה היה יכול להיות מצחיק, אבל הספר קופץ מתקופה לתקופה וכל כמה עמודים נוספת דמות שאחר כך נעלמת. גרמנים, רוסים, ערבים, אנגלים, בדויים... הלכתי לגמרי לאיבוד. אם הייתי מורה להיסטוריה, אולי הייתי מבינה מי נגד מי. חבל.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
