ביקורת ספרותית על מי מפחד מלילית מאת אוהד אזרחי ומרדכי גפני
ספר מעולה

---

מפחד מלילית/ סיכום הספר על ידי
הקדמה
הספר "מי מפחד מלילית" שכתבו מרדכי גפני ואוהד אזרחי מספר על דמות
האישה המכילה פן מואר ופן אפל. לילית היא האישה המינית עד מאד ,
המאיימת על שלטונם של הגברים בחברה ועל האיזון הפנימי שבנפשם.
בתורה מוצגת לילית באור שלילי: היא הורגת את הבנים, מפתה את הגברים, אך בספר זה מנסים להציג את צדדיה היפים מתוך אמונה שאישה צריכה לכלול בתוכה גם את לילית האישה המפתה מתוך מקום מעמיק יותר.
על גלגוליה של לילית לומדים בספר זה...
רבי חייא ואשתו
כשרבי חייא סיים עם מצוות פרו ורבו הוא ביקש מאשתו להפסיק לקיים עימה
יחסי אישות ממקום של טוהר. אשתו שהבינה כי הוא רוצה לפרוש מתוך רצונו
העמוק לקדושה הסכימה לכך, אולם כששמעה שהוא מתפלל כדי לא להתפתות
ליצר הרע, לתשוקת הבשר, הבינה שהפרישות שלו לא נעשתה מן הלב.
כל עוד הפרישות נעשית מתוך מקום רוחני וקדוש היתה מוכנה האישה להקריב
את תשוקתה שלה, אך משהבינה כי המצב שונה, הבינה שהיא צריכה לנהוג
בצורה אחרת. לכן היא מתחפשת לזונה ומנסה לפתות את בעלה על מנת
לאפשר להם לפתוח שוב את האפשרות ליחסי אישות. היא לא עוטה מסכה
,אלא רוצה להוציא את מה שבאמת קיים בה, התשוקה החייתית הזאת. הוא
לעומתו עוטה מסיכה היות והוא מנסה להתחפש למשהו שהוא לא, לצדקן
שאינו זקוק למין. לו היתה מדברת איתו ישירות, אולי היה מודה שאכן יחסי
האישות חסרים לו ,אך היה משכנע אותה להתמיד בפרישות מחיי המין. לכן
היא מבינה שהיא צריכה לעשות זאת על ידי תחפושת ולא באופן מילולי. היא
מופיעה כזונת צמרת, הוא לא מזהה אותה לא על פי מגעה, לא על פי קולה ולא
על פי הניואנסים הקטנים ,מה שמלמד על כך שלא באמת היתה ביניהם אינטימיות.
גבר לא מסוגל להכיל שיש שני פנים לאישה, הוא זקוק לחיץ ולעומתו לאישה יש את היכולת לראות שני פנים בגבר ולקבל זאת.

חוה ולילית
לפי המסורת האישה הראשונה לא היתה חוה . אלא לילית אשר נבראה ביחד
עם אדם. אשתו השניה חוה היא שנבראה מצלעו. ומדוע : משום שלילית טבעה
שיויון זכויות ואדם לא קיבל זאת.היא בורחת מהבית ומוצאת לה בעל אחר –שד
ואדם לעומתה נשאר לבד ורע לו, חוה השניה נבראת מצלעו והיא כתמיד
השניה.. עם זאת לילית לא הפסיקה לאהוב את אדם, היא מתנכלת לאשתו חוה
השניה ומפתה את אדם וזכרים אחרים מבניו וסוחטת מהם זרע. מהזרע היא
מתעברת ויולדת ילדים משלה .
מי שמקדש את עצמו בשעת זיווג- לילית אינה יכולה לפגוע בו ולא בילדיו.
לילית מבקשת בעת יחסי המין להיות מעל הגבר כדי לא להיות נחותה ממנו מינית,אדם תופס זאת כאיום,זהו איום שקשור לשליטה, החשש שאדם לא
ישלוט בחייו. גם לילית אינה מציעה שיויון ביניהם, היא רוצה לשלוט בו.
מתיחסים ללילית כאל שדה. שיערה של לילית פרוע כמו אופיה ואי השתייכותה לעולם הצנוע.
לילית מסמלת את טבע האישה שלפני התרבות . היא משוחררת מכל קוד תרבותי ולכן היא מאיימת ומושכת באותה המידה.
תיקונה של לילית הוא בהתמזגותה עם האישה התרבותית.
לילית בדמותה של לאה
לילית חוזרת בדמותה של לאה.חוה חוזרת בדמותה של רחל.
לאה מייצגת את העולם הרוחני הגבוה,את העולם הנסתר. יעקב מעדיף דברים
ברורים ולא נסתרים על כן למרות שהיינו מצפים מהזכר להעדיף את הנשיות
הגבוהה יותר בדמותה של לאה, הוא מעדיף את הגלוי והפשוט- את רחל. רחל
אינה מורכבת ולכן אינה מאיימת עליו. לאה נסתרת ויעקב אינו מבין אותה. לאה
עם החירות והחופש הפנימי שהיא חווה מאיימת על יעקב
נאמר במקרה שיעקב אהב מאד את רחל, אך לעולם לא נאמר בתורה שאהבה
היא אותו וחשקה בו באותה מידה.הדבר החשוב ביותר לרחל זה להיות אמא ולזכות לבנים. באופן טרגי את מה שרוצה רחל- פוריות , יש ללאה בשפע, אך
לאה רוצה את יעקב, זה מה שמעניין אותה, היא חושקת בו. היא מוכנה לפתות
אותו בליל הכלולות שהיה אמור להיות לו עם רחל והיא מוכנה לתת לרחל
סגולה לילדים ובתנאי שיהיה לה עוד רגע אינטימי עם יעקב. לאה זוכרת את
הלילה בו התנתה אהבים עם יעקב כשחשב שהיא לאה. היא יודעת כיצד יעקב
נוהג כשהוא אוהב באמת והדבר מאפשר לה השוואה להמשך ומעמיק את
תחושת הקיפוח שלה וכמיהתה לאהבתו מסוג זה.
כל ילד שנולד ללאה נקרא על שמות האמורים לקרב את יעקב ללאה, למעט
הילד יהודה העומד בפני עצמו, הפעם אודה את ה, יהודה הוא היחידי שאין לו חסך אם מלאה. הוא אינו משועבד גם לא בשמו והוא מסמל את השחרור של לאה מהשעבוד להיות בסיפור של מישהו אחר, כשלאה חשה חירות פנימית היא יולדת את יהודה ,ואת החירות ניתן להרגיש כשיוצאים מסיפור של מישהו אחר ומתקיימים מסיפור של עצמינו, אך כמובן שמאוחר יותר שוב חוזרת לאה לשעבודה ולצורך שלה באהבתו של יעקב.לאחר יהודה שוב מעניקה לאה שמות לילדיה שיקרבו אותה ליעקב.
בעוד רחל נותנת ליעקב את בלהה השפחה כדי שתיצור ילד עם יעקב וכך יהיה לרחל בן מאומץ. אף לאה נותנת את זילפה ליעקב, אך אומרת שהוא בגד בה , הדבר לא פשוט ללאה, לעומת רחל שרואה ביחסי האישות רק האמצעי להבאת בנים. כשרחל מתה היא נקברת בבית לחם. רחל מציינת בית ולחם, אשת בית המתמלאת נפשית רק מלהיות אמא.
מהי זנות
כל אדם נולד שונה מזולתו וכל אחד מאיתנו רוקם במהלך חייו סיפור בהתאם לשורש נשמתו, אך יש מצבים שאיננו מקבלים את הסיפור שלנו ואנו מנסים להאחז בסיפור של מישהו אחר כדי להתמלא: זה יכול להיות מתורגם להתמכרות לסמים, אוכל,מין, לבן הזוג,לקריירה, למחמאות .
אף הזונה יודעת שהיא מספקת את צרכיו של הקליינט, הוא לא מעוניין באישיותה של הזונה ובצרכיה, אלא בצרכיו שלו עצמו. הזונה יודעת זאת ונכנסת למעשה לסיפור של אותו הקליינט, היא יוצאת מעצמה . גם הקליינט שמתנתק מהמציאות יוצא מהסיפור של עצמו , זנות זו יציאה, יצאנות מהסיפור המציאותי לסיפור אחר. זנות במקרא מתייחסת לכל מקרה בו האישה מקיימת יחסים מחוץ לחייה הזוגיים. לאה מחפשת להכנס לסיפור של יעקב כי חייה אומללים בסיפור שלה עצמה, לכן היא זקוקה לו.לכן עיניה רכות ובוכות, לכן היא רואה בילדיה כאמצעי בלבד להתקרב ליעקב . יש להדגיש כי לא כל יציאה מהסיפור שלנו היא זנות , היא אמנם מעידה על תלות וריקנות ,אך במצב של תלות אנחנו מנסים ליצור קשרים עם אחרים שהם כאילו אינטימיים ולא באמת יוצרים אינטימיות, אלא מנסים לחיות דרך אנשים אחרים.
קטגוריות לנשים
דמות האישה נתפסת באופן אינטואיטיבי בעיני הגברים כאחת השייכת לאחת מהקטגוריות הבאות:
1. האישה הבתולית הראשונית הנחשבת טהורה ואלוהית ומקודשת
2. כשהאישה מאבדת את בתוליה היא מאבדת מהטוהר והתמימות. היא יכולה להיות גם איילת אהבים אך גם מפתה ומסוכנת.
3. האישה כאמא:המארגנת את הבית, מגדלת ילדים, עקרת בית.

את המצב הראשון והשלישי הגברים נוטים לקדש,אך השלב השני נתפס אצל הגבר כפחד ותשוקה כאחד מדמות האישה.

אישה היוזמת מין כמו לאה נתפסת בעיני יעקב כמפתה ומסוכנת. וכך היא דמותה של לילית, נכנסת בחלומותיהם של גברים שיש להם עקרות בית טובות כדמותה של חווה ומפתה אותם

האישה המועדפת של יעקב היא האישה הפשוטה, שאינה מורכבת ואינה מסתורית.
יש נשמות הנמשכות לנשים מסוגה של רחל ויש אחרות שנמשכות לנשים מסוגה של לאה, האישה האינטלקטואלית, המשוחררת מינית, האסרטיבית.
עיני לאה רכות דהיינו מיניות ומפתות ולכן כעורות בעיני יעקב..


רבקה
רבקה אמו של יעקב מלמדת אותו להיות ערמומי, להתחפש לעשיו כדי לקבל את הברכה של אביו יצחק. יעקב התם מתכחש לצד החייתי הקיים בעשיו ולמעשה קיים בו, אך הוא מתנער מצד זה ולא מקבל ולא מפנים את הצד החייתי הקיים בו. לאה מייצגת ליעקב את דמות אמו רבקה המניפולטיבית והאפלה. כולם אומרים שלאה מתאימה לעשיו שהיה יצרי כמוה, ורחל התמימה והצנועה מתאימה ליעקב, אך לאה מתעקשת לחבר ליעקב את הצד האפל שלו.
רבקה אמנם היא סמל ההגינות, אך כשאלעזר המשרת של אברהם הולך להביא אותה לאישה מתגלה בה שמץ של פריצות. כשהיא רואה את יצחק מולה היא מתבוננת בו ובוחנת אותו מבחינה מינית ואילו הוא רואה רק את הגמלים שבאים. היא נופלת מהגמל ומאבדת את ביתוליה. כשהיא ויצחק שוכבים הוא מגלה שהיא לא בתולה וטוען שאלעזר ביתק אותה, היא מספרת לו שנפלה מהגמל ומוכיחה לו את כתמי הדם במקום וכך הוא מאמין לה.אך לא סתם מבליטים את נושא הבתולין כמו רוצים לומר שברבקה צד אפל ומיני.

לימוד על ידי אישה
כשאישה רצתה ללמוד תורה, היה עליה לבטל את מיניותה משום שאינטלקט לא התחבר לנשיות. אך ההפך הוא הדבר, לימוד תורה בהתרוממות רוח שווה לחויה רוחנית מינית עמוקה. האישה הראשונה נחשבת התורה והאישה השניה נחשבת האישה הגשמת ולכן לימוד תורה זה מיזוג זיווגי רוחני לכן לימוד תורה דווקא הולך עם יצר הכרחי.

ער ואונן
בניו של יהודה הם ער ואונן. ער הוא האדם שאינו רוצה ללכת לישון לעולם, הוא רוצה להיות מעורר, שאשתו כל חייה תפתה אותו, הוא חושש שהריון יעלים את יופיה של אשתו. השם ער הוא גם מלשון לערער, ספק. הספק מעורר, הוא גורם לאדם לשאול שאלות, לחקור אך גם עלול לגרום לחוסר שיוי משקל של האדם, שאילת שאלות זה דבר מעייף נפשית. מה רע באדם החוקר ושואל ורוצה להיות בוודאות ? התשובה היא שער אינו סתם נשאר ער הוא פועל מתוך פחד ובהלה מהתרדמה. הספקן במקרה של ער הוא מסוג האדם שמגלה ספק במציאות וצריך כל הזמן הוכחות לקיומה .ער הוא האדם המפחד מהאפלה ומהלא נודע. כדי לצלול למעמקי החקר יש להיות בעל זהות עצמית יציבה ומשם לא יהיה חשש של הבלעות ואז ניתן יהיה לפגוש בלילית לא מהצד המאיים שלה אלא מהצד המסתורי שלה שיש בו יסוד בונה.
משה
כל עוד אינך מוצא אישה אחת שיש בה גם את הצד המפתה וגם את הצד הבייתי, אזי לא תיקנת את לילית...
בתפילין מניחים בית אחד על היד המציין את הבית ובית אחר על המצח המציין את השכל.
בתפילין מיוצגות שתי הדמויות הנשיות לאה ורחל. לאה מסמלת את השכל ורחל את הבית.
יעקב ראה את לאה כמינית ,פרוצה וחצופה. לעומתו משה שהיה עניו ביותר ראה את הקשר שבין לאה עם שכלה והרוחניות שבה לבין הקדושה שבתפילין. לכן משה פירש נכון את לאה שראה בה כקדושה, את מה שלא הצליח יעקב לראות . משה הבין כיצד מתקשרת ההוויה הנשית לאלוהות, אך יעקב לא הבין כיצד אישה מינית יכולה להתקשר לקדושה. משה הוא שהבין שלאה ביכולתה הרוחנית הגבוהה כולל במיניותה הנשית היא התגלמות הענווה כי ענווה אינה הצטנעות אלא להיות מי שאתה באמת. אם יש בך משהו ואינך מודה בו אתה הופך לערמומי ועורמה מנוגדת לענווה. ענווה היא פשטות. האדם העניו יכול לומר שיש בו מידה טובה בדיוק באותה פשטות שהוא יכול להודות שיש בו פגם. זוהי ענווה אמיתית. הוא איננו מעמיד פנים. לאה בנאמנות שלה לעצמה היא למעשה המתגלה כענווה בעיני משה ולכן היא ביקשה לעצמה מקום מתאים, אלא שהגברים לא יכלו להכיל זאת/ התורה כולה מכוונת לכך שיקבלו את לילית כדמות לגיטימית, אך החברה שלנו עדיין חברה יעקובית שאינה מצליחה לקבל את זכותה של האישה להיות משכילה, אינטלקטואלית, יצרית ורוחנית. המטרה היא להפסיק להסתכל על לילית כעל שדה וזאת מבלי לכפות עליה פירוד והפרדה, האישה צריכה להיות גם משכילה ורוחנית וגם בייתית ומסורה. אין לעשות הפרדה בין השניים. כל עוד נותנים ללילית לשחק את תפקיד השדה אז היא הורגת את הזכרים, היא קנאית והיא הרסנית, אך ברגע שלא דוחקים אותה לפינה ונותנים לה ביטוי היא כבר לא רוצה להרוג, היא רוצה להשתלב בדמותה של רחל ולא לבוא במקומה.
לאחר חטא העגל רצה ה' למחות את העם ולמסד עם חדש ממשה הנחשב לאדם בעל דרגה רוחנית גבוהה. משה מייצג את לאה הרוחנית. אלוהים רוצה עם רוחני שישאל שאלות שיחשוב רוחנית ובכך רוצה לבטל את האנשים המיוצגים על ידי רחל שאצלה הכל בצד הגלוי והפשוט, אך משה אינו מסכים למחות את העם בעל הדרגה הרוחנית הנמוכה ובכך למעשה לאה היא זאת שאינה רוצה למחות את רחל אלא היא רוצה לחיות איתה בשלום.

דינה
דינה, בתה היחידה של לאה נזכרת כבת של לאה ולא כבת של יעקב משום שירשה את הרוחניות והמיניות של אמה. אביה אינה מסוגל להכיל זאת. דינה שיוצאת מן הבית נאנסת על ידי שכם. אחיה שומעים על כך וכועסים, הם מבקשים מכל זכרי העיר לימול את עצמם ובתמורה יביאו להם את דינה ונשים נוספות לנשים, האחים כמובן שאומרים זאת במרמה, לבסוף הם הורגים את כל העיר ומביאים את דינה. אביהם יעקב כועס עליהם עד יום מותו על כך שסיכנו את כולם עבור דינה. מכאן אנו למדים את יחסו של יעקב לילדיו של לאה ביחס שונה לצאצאי רחל. כשיוסף במצרים מבקש להביא את בנימין מסרב יעקב כי הוא הצאצא היחידי שנשאר לו מרחל , וזאת למרות שהיתה סכנה לכלל המשפחה באם בנימין לא היה מגיע למצרים לבקשת יוסף, אך משמדובר בדינה יעקב ראה את סכנת הכלל ולא נדרך על מנת להציל את בתו. כשמעביר יעקב את ילדיו במפגש עם עשיו נעלמת דינה, הוא מכניס אותה לתיבה מהחשש שעשיו יחשוק בו וירצה לשאתה לאישה. יעקב מנסה להמלט מעשיו המייצג את הצד האפל ולכן אינו מעונין שיינשא לבתו דינה ולכן מסתיר אותה מפניו. אלוהים העניש את יעקב, אם יעקב לא קיבל מרצון זיווג של עשיו לדינה, יגיע שכם ויאנוס אותה והוא יהיה זיווגה. בשלב זה יעקב מקבל את הזיווג ולא מתנגד, מכאן חל בו שינוי , ומכאן התהליך של שינוי שמו מיעקב לישראל.
אמו של אברהם התגלגלה בדמותה של דינה. אברהם יצא מזיווג שנחשב טמא, אמו נכנסה להריון כשהיתה בנידה, טמאה. את הטמאות ירשה באופן רוחני דינה. הפגם שפגמה אמו של אברהם עברה אל חוץ גבולות ישראל כששכם אנס את דינה. הטמאות עוברת גם לשכם. דינה מבינה שאביה מרגיש שהיא שייכת לממלכתו הפראית של עשיו ולכן חושש מכך. דינה מבינה שיש עוצמה באישה כמוה ומשתמשת בזה לכוחה שלה. גם בימי המחזור לאישה עוצמה, ובעוד שבתרבות ההודית מתיחסים למחזור האישה כמצב למדיטציה וכח, ביהדות לקחו את נושא המחזור לצד הזר והמנוכר.
שני מקרי האונס במקרא: האונס של שכם את דינה והאונס של אמנון את אחותו תמר בעלי סוף הפוך.
דינה שמתרגלת לגורלה כלילית שלא נועדה לאהבה אלא נחשבת מסוכנת וחזקה ,דווקא עם הזמן שכם זיווגה מתרכך אליה ומתאהב בה . ולעומתם ,תמר המייצגת את האישה הטובה כמו רחל מקבלת יחס של שנאה מאחיה אמנון לאחר שאונס אותה ומתיחס אליה בזלזול. היא האישה שהיתה ראויה לאהבה לא מקבלת אותה. דינה לומדת שגם לילית יכולה להיות נאהבת דווקא בגלל כוחה ועוצמתה.
גרסת המדרש אומרת שכל אחד מבניו של יעקב שנולדו נולדו עם בת תאומה שתשמש להם כזיווג, אולם דינה היחידה שנולדה ללא בן תאום, כך גם יוסף נולד ללא בת תאומה היות והיה מיועד בזיווגו לבתה של דינה-אסנת.
התורה נגד גילוי עריות, מובן שגם לקין והבל נולדו אחיות תאומות ומכאן שארע גילוי עריות ומשם נולדנו כולנו.
כשדינה נולדת היא נולדת ללא בן זוג תאום ובכך מציינת את העובדה שכל האפשרויות פתוחות, שהכל נתון לשינוי ומשם הכח שלה. סממן רוחני של לילית. אסנת הלילית מפניה של לאה מתמזגת עם יוסף הצדיק מפניה של רחל . מכאן החיזוק באיסור גילוי עריות.
פרשנות אחרת אומרת שדינה נישאה לאיוב, לבנותיו יש שם במקרא ומכאן השינוי המיוחל המתחיל לשגשג והוא שיויון זכויות לנשים.
פרשנות אחרת אומרת שדינה נישאה לאחיה שמעון לאחר שהתביישה על אונסה על ידי שכם. הפרשנות אומרת ששמעון הבטיח לשאתה לאישה והוא שגידל את הילד שנולד לה משכם.שאול היה הבן.

רבי עקיבא ורופינא
בלשון חזל גם אם אתה מזהה את הדבר כמדויק ועמוק לך עליך לברור אותו ולא להחפז. אישה המנסה לפתות את רבי עקיבא, רופינא אשתו הנוספת מנסה לפתותו בכח המיני שלה, הלילית שבה, אך הוא לא מתפתה וכך מאפשר לה להבין שכוחה המיני לא יהיה הכח העיקרי שבה כי אם הפנימיות שבה, כך יוצרים אינטימיות, לא דרך המין לבדו. אט אט ובדרך הארוכה לומדת רופינא לשחרר את הכח השלילי שבה, לא לפתות רק בכוחה המיני כי אם בעולמה הפנימי.
עם זאת, רבי עקיבא לא פתר עד הסוף את עניין הלילית מכיוון שהיו לו עדיין שתי נשים. כל עוד יש לך שתי נשים שהאחת מייצגת את רחל והשניה את לאה ולא איחדת אותן לאישה אחת , אזי התיקון לא הושלם...

רות ועורפה
רות ועורפה מואביות שנישאו ליהודים, ברגע שהבעלים שלהן מתים והאבא שלהם מת, נותרת נעמי אמם של הבעלים. עורפה שחיה בעורף של רות, מחקה אותה וחיה את חייה דרך רות, מחליטה ללכת לדרכה בעוד רות מחליטה להתגייר וללכת עם חמותה ולא להשאירה לבד. רות הולכת אחרי הנשמה שלה, נאמנה לסיפורה, למקום בו היא מרגישה שהיא צריכה להיות, במקרה הזה היא כמו רחל אמנו, מסורה. כשעורפה הולכת לדרכה היא אינה מוצאת את מקומה ושוכבת עם המוני גברים על מנת להרגיש נחוצה ונאהבת. עורפה לא באמת מקיימת יחסי מין מתוך הסיפור שלה עצמה, אלא מנסה דרך המין להרגיש אהובה, אך זו אהבה מזויפת. בעורפה יש את לילית השלילית והזנותית.
רות כשהולכת ללקט שיבולים בשדהו של בועז עושה זאת בצורה אצילית. היא אינה מתכופפת כשאר הבנות ,מה שחושף את גופן בצורה זולה, היא מתכופפת בגב זקוף, וכך מבחין באצילותה בועז.
אך כשרות מפתה את בועז ונכנסת למיטתו היא מתגלה במיניות שבה, ועדיין מיניות זו אינה מיניות זנותית, גם במיניותה היא נשית מאד ואצילית. אנו רואים שברות יש את התגלמות לאה ורחל גם יחד. היא גם מסורה, נאמנה, טובה וגם מינית מאד, אין בה הפרדה, ובה נכנסת הלילית הטובה.
כשמברכים האנשים את בועז לאחר שנישא לרות הם אומרים לו תהא לך אישה שרחל ולאה נמצאות בה, הווה אומר האישה המושלמת וכך מתגלית רות.
אם כך, מדוע דווקא ברות מתגלית האישה השלמה ? מיחסים זאת לכך שרות נולדה לאחר מתן תורה ושאר הנשים התקיימו לפני מתן התורה. לרות היתה האפשרות לנהוג אחרת כי כשניתנת התורה יש בה קשר בין האנושות לאלוהים...השם רות כולל חלק מאותיות התורה.
יעקב ועשיו
כשיעקב נולד הוא אוחז בעקב של עשיו אחיו, יעקב מרגיש דחוי על ידי אביו, אביו מעדיף את עשיו משום שעשיו מייצג את הצד הגברי, הפראי, פורץ הגבולות. יעקב איש תם יושב אוהלים ומבשל , יש ביעקב סממנים נשיים, הוא הדמות הגברית נשית. יעקב לא מרוצה ממי שהוא, הוא מנסה להכנס לסיפור של עשיו. דוגמא לכך כשהוא מתחפש לעשיו כדי לקבל את הברכה, הוא לא באמת מרגיש שהוא ראוי לברכה. רבקה אוהבת יותר את יעקב העדין, משום שהיא הגיעה מבית שבו ראתה כל ימיה גברים כמו עשיו, פראיים וחזקים וגבריים ורוותה מכך. רבקה היא הזוממת את המזימה, יעקב לבדו לא היה יוזם את התחפשותו לעשיו היות ויש בו פחד ממצב אי הודאות. אופיו של יעקב המפחד לקחת סיכונים הוא האופי שאביו יצחק אינו אוהב ולכן הוא לא חושב שיעקב ראוי להמשיך את השושלת שלו כי אם עשיו. בתת המודע מבקש יעקב לקבל בטחון מאחיו החזק עשיו אך יחד עם זאת סולד מדמותו של עשיו. יעקב מנסה לברוח מדמותו של עשיו ובכך מנסה לברוח מהחלק האפל הקיים בו עצמו, כמו כן מנסה לברוח יעקב מאמו רבקה ומאביו יצחק. יעקב מנסה לברוח מהצל שלו, הוא בורח לכיוון מזרחה. כיוון מזרחה מציין תמיד את ההתרחקות מהסיפור המרכזי בתורה, את הירידה הרוחנית. יעקב נופל ברשתה של לאה ,שהיא הלילית. עם לאה יש ליעקב שיעור גדול ובסופו הוא לומד להתמודד גם עם אי הוודאות והוא חוזר מערבה לכיוון הוריו, שם הוא פוגש את עשיו, הפעם ללא פחד מאי הידיעה. הוא מסוגל להתמודד במפגש מול עשיו. ליעקב קשה להודות בשמו משום שהמילה יעקב מהמושג עקובים, עקומים, כל חייו הלך בדרך עקומה, התכחש לצד האפל הקיים בו במפגש שלו עם המלאך שהוא השר של עשיו הוא מודה שכל חייו הלך חיים עקומים ובן רגע הוא נעשה הולך בדרכו הישרה, ברגע שאדם מודה בטעותו, מודה בשקרים ששיקר לעצמו, הוא הופך היישר ללכת בדרך הישר. וברגע זה מוענק לו השם ישראל.יעקב מקבל גם את הצד הנשי שלו וגם את הצד האפל הגברי שבו ובכך מתעלה בדרגתו הרוחנית . רחל מתה כשהיא מסיימת את תפקידה שלשמו התקיימה, הולדת ילדים.יעקב נותר עם לאה ואט אט לומד להבין את נפשה הרוחנית והשכלית . יעקב כבר איננו יעקב כי אם ישראל והוא מאפשר כעת ללאה להיות מי שהיא באמת ולאהוב אותה,כאן הוא מקבל את החלק האסרטיבי הקיים בה. כשיעקב קובר את רחל על אם הדרך הוא מתנצל בפני יוסף בנו שלו ושל רחל על כך, ומבקש ממנו לקבור אותו לצדה של רחל במערת המכפלה ולא בבית לחם לצידה של רחל.שוב, סמל לכך שלמד להתחבר ללאה ולאהוב אותה.

» ביקורות נוספות של מאיה77
» ביקורות נוספות על מי מפחד מלילית