ספר מתח קלאסי ומרתק. לא עזבתי אותו עד השורה האחרונה.
יש לו סגנון וטעם של פעם.
מאוד אהבתי ומאוד ממליץ.

ראתי גם את הביקורת הקודמת על העברית המשובשת כביכול, ואני חייב להגיד שהמבקרת ממש עושה עוול לסופר, ואני לא יודע מאיפה היא הביאה את זה. (אולי היא מורה ללשון ודקדוק, והספר לא היה מספיק מדוקדק לטעמה?)
התיאור שלה כאילו מדובר בשפה עילגת, אינו נכון בכלל, ואולי אפילו ההפך, כי השפה שם דווקא קולחת ועשירה, וגם העלילה בנויה בכישרון רב, וזרמתי עם הספר עד הסוף, בעניין גובר והולך.


הסיפור מזכיר קצת מותחנים חרדיים אחרים, של אליאב וארבל וגרינבוים, והשפעתם ניכרה על כתיבתו של הסופר, ועל המרכיבים השונים בעלילה.

בכל מקרה, בשורה התחתונה, ספר מומלץ ומרתק בהחלט.

לזכותו של מר ברקת ייאמר, שהעלילה סבירה למדי. א-ב-ל! מה זו העברית המזעזעת הזו?!?!?! אין אפילו פסקה אחת, שאין בה שגיאה! שגיאות בנוסח: הרכב השחורה, מים זורמות, שלוש ימים וכו'. מילא, קורה לפעמים, שנתקלים בשגיאה או שתיים בספרים... אבל זה כבר מוגזם! ואני מבינה את זה, שכנראה שליטתו של מר ברקת בשפה העברית גובלת באפס... אבל למה אף-אחד לא ערך והגיהה את הטקסט לפני שהוא עבר לפורמט של ספר. והמעניין הוא, שבשום מקום בספר לא כתוב מיהי ההוצאה לאור שהביאה את הספר לדפוס.
בקיצור - לא יותר מספר טיסה... וגם זה אם יש עצבים מברזל (כל השגיאות הללו בהחלט פגמו בקריאה).