בהתחלה חשבתי שזה ספר מתח קלסי עם עלילה מעניינת אבל דמיונית לחלוטין. עם התקדמות הקריאה והעלילה מתברר שאומנם העלילה דמיונית אבל מייקל קרייטון התעלה על עצמו וכתב רומן המתאר בצורה מדויקת את השינויים בחברה המודרנית. את הניסיון לבצע שינוי ורפורמה במערכת המשפט וההתנגדות הגדולה של האליטות שחששו ועדיין חוששים לאבד את מעמדם ו"זכיות היתר" שרכשו לעצמם במשך השנים. הדיקטטורה של האליטות. קראו את הספר המדהים ובסופו תבינו את החברה החולה ובעיקר הלא דמוקרטית הנתונה לשלטון האליטות שכבשו את מערכות התקשורת והמשפט. את זה כתב הסופר בעצמו. מומלץ בחום.

לפי דעתי זה הספר הטוב ביותר של מייקל קרייטון.
הוא כבר כתב ספרים מותחים יותר ועם עלילה מעניינת יותר וגם ספרים ש"חזו" ביתר דיוק את ההתפתחות הטכנולוגית, אבל לספר הזה יש חשיבות גדולה יותר כי הוא במידה מסוימת חינוכי. לקרייטון יש מסר להעביר והגרפים, הנתונים המדעיים וגם העלילה הם רק אמצעי לצורך כך.
ספר מומלץ.

ספר מעולה , השכלתי ממנו ונהנתי ממנו מאוד , למרות אורכו קראתי אותו בשקיקה וזה זרם לי וסיימתי אותו די מהר.

אני כן חושבת שהוא מייקל קרייטון טיפוסי , תמיד לספרים שלו יש איזה פן מדעי שהוא נוטה להעמיק בו.

התחממות הגלובלית בגלל עודף פליטה של פחמן דו חמצני.
זה אקסיומה שכולם מכירים ומקבלים.
האם מישהו בדק את זה?

תקראו את הספר!!

גם בספר הזה, מייקל קרייטון משלב פיקציה עם עובדות.
ככלל, אני לא מחמיצה אף ספר שלו. אני אוהבת את הכתיבה שלו, שאינה מעיקה אלא קולחת ומעניינת.
בספר הזה קורא קרייטון תיגר בגלוי על כל הנושא של ההתחממות הגלובלית, ולמעשה קורא תיגר על האמונה של 99% מאנשי התרבות המערבית (וכל מי שראה את "אמת מטרידה", כמובן). מעבר לכך, קרייטון יוצא כנגד ההתערבות של האדם (הלבן) בשימור הסביבה.
מה שקורה, עם התקדמות העלילה, שבשלב מסוים העלילה הופכת למשנית, בעוד שהרעיונות הופכים למרכזיים - לא משנה אם מקבלים את הטענות של קרייטון (בהתחלה כדיאלוגים בין הדמויות, ובסוף כנספחים של הספר) או של המתנגדים (התומכים המקוריים באיכות הסביבה) - הויכוח הופך להיות מוקד העלילה.
נראה שקרייטון בחר בדרך שבה הוא מצטיין - ספרות fiction - כדי להעביר את המסר הפוליטי (כי בעצם מדובר פה בהרבה מאוד פוליטיקה) שלו.
העלילה לכשעצמה מאוד "קרייטונית" - אין הפתעות.
שווה לקרוא את הספר עם ראש פתוח לקראת רעיונות חדשים...

ספר מעניין בסך הכל. בהתחלה לא ברור לאן העלילה מתקדמת ועד האמצע כמעט ואין מתח. ואז פתאום מתחיל ה"אקשן". יש קטעים יותר ויותר מותחים עד הסוף. עם הספר אנחנו מטיילים בעולם, ולומדים עובדות וגם לומדים לא להאמין אלא לבדוק ולאמת כל מידע שנראה לנו כמובן מאליו.

באמת שלמייקל קרייטון יש ספרים הרבה יותר טובים. ספר זה פשוט לא כל כך מעניין, מציג תמונה שהעולם נשלט על ידי מטורפים מגרימפיס וחובבי סביבה שכל מה שהם רוצים זה ליצור פניקה על מנת לגייס כספים.
כמו שאני לא מאמין שכדור הארץ יקפא תוך יומיים כמו שהיה בסרט "היום שאחרי מחר" , אני לא מאמין שקבוצות שמאל קיצוני יכולות ליצוןר צונאמי - אז הספר לא בדיוק אמין

יש הרגשה מאד חזקה שהספר מאד מאד מוטה לכיוון לטובת המאמינים שאין דבר כזה - בהתחממות גלובלית. אני אוהב לקרוא ספרים שתומכים בדעות שלי או מתנגדים להם , זה בדרך כלל מאד מעניין, אבל צריך להסוות את זה יפה בסיפור ולא סתם להטיח את זה בפנים

יכול להיות שהספר משתפר אבל בערך באמצע חתכתי

ספר כתוב היטב - העלילה זורמת, המתח טוב, והסיפור נחמד. אבל, הסיפור כאן הוא רק המסגרת להבהרת טענותיו של קרייטון על \"שלטון הפחד\" ורצונו לחדד ולהבהיר מושגים בהם נעשה שימוש יומיומי שרלטני באמצעי התקשורת. ככזה, הוא הרבה יותר מעניין מסיפור מתח סטנדרטי.

קרייטון יוצא כנגד האופנה הירוקה השלטת כיום באמריקה. רק על האומץ היה צריך לקבל צל"ש. הספר מעורר מחשבה ותוקף את ההיסטריה באשר להתחממות כדור הארץ מבלי לאבד מאיכותו כספר מתח כתוב היטב.