ביקורת ספרותית על העוזר - ספריה לעם #212 מאת ברנרד מלמוד
ספר טוב

---

הגעתי אל הספר הישן והמקסים הזה ממש במקרה, בעקבות המלצה. זה מסוג הספרים שבחיים לא הייתי מגיעה אליהם אחרת... הוא תורגם לראשונה לעברית רק ב-1975 ומאז לא יצא בהוצאה מחודשת ומיותר לציין שאין לו ממש יחסי ציבור בימינו אנו. כשחיפשתי עליו קצת ברשת גיליתי הרבה עבודות כתובות, כנראה שבמקומות מסוימים, בתקופות מסוימות הספר הזה היה ספר חובה בלימודים. זה תמיד מצחיק אותי להגיע לכאלה ספרים, בטח אם הייתי חייבת לקרוא אותו הייתי סובלת או מעתיקה מהתקציר וגם מפתחת כזה "אנטי" שלא הייתי מסוגלת לקרוא אותו שוב. אבל למזלי, זה לא המצב והנה אנחנו כאן.
מוריס בובר הוא חנווני בן 60, בעליה של חנות מכולת לא מצליחה במיוחד בברוקלין. הוא נשוי לאיידה, אב להלן ואב שכול לאפריים, שמת בילדותו מדלקת אזניים. הוא ברח לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות מהצבא הרוסי רק בשביל לגלות שהאפשרויות לא בדיוק האירו לו פנים. החנות כבר לא מה שהייתה פעם, בקושי נכנסים אנשים ואין לו כסף לשפץ ולהכניס את המכשירים המודרנים. מולו נפתחת חנות מכולת חדישה ונוצצת ובנוסף לכל זה שני שודדים נכנסים ולוקחים את הפדיון המגוחך שלו על סך דולרים זעומים. מוריס משועמם רוב היום והיה רוצה למכור, הוא פשוט לא מוצא אף פעם את הזמן הנכון.
פרנק אלפיין הוא גוי איטלקי שנראה יום אחד מסתובב בעיירה באפס מעשה. פה ושם הוא עוזר למוריס לסחוב את ארגזי החלב והלחמניות פנימה לחנות. ומוריס תופס אותו יום אחד ישן במרתף, לשם הוא נכנס דרך פתח האיוורור, הוא מודה שגנב פה ושם לחמניות וחלב על מנת להתקיים ולא למות ברעב. כשמוריס נפצע כתוצאה מהשוד פרנק מציע להחליף אותו בחנות בתמורה למקום לינה ולארוחות חמות וכדי לפצות על הגניבות הקטנות שלו. מוריס מסכים ופרנק מתחיל לעבוד במרץ. הפדיון היומי עולה אט אט ומוריס משוכנע שזה בגלל העוזר החדש והנמרץ שהביא לעצמו. אישתו, איידה, לא מסכימה איתו ויש לה תחושה לא טובה לגביו ולגבי איך שהוא מסתכל על הלן ומבקשת ממוריס שישלח אותו לדרכו. מוריס דוחה את עזיבתו של פרנק כל פעם קצת. תמיד יש משהו שמחזיק אותו עוד קצת...
אנו מגלים די מהר שלפרנק יש כמה "שלדים בארון" וסודות אפלים. בנוסף, הוא חי חיים לא קלים - "חלק מימי נעוריו עברו עליו באוקלנד שבקליפורניה, אך מרביתם מעבר למפרץ בבית יתומים בסן פרנסיסקו" (עמ' 80), הוא עבר כמה משפחות אומנות. מאיזושהי סיבה לא ברורה יש לפרנק דעות קדומות על יהודים – "זה הדבר שלמענו הם חיים, הירהר פרנק, לסבול. וזה שיש לו כאב-הבטן הכי חזק והוא יכול להתאפק הכי הרבה זמן ולא לרוץ לבית-הכיסא הוא היהודי הכי טוב. לא פלא שהם מרטו לו את העצבים" (עמוד 86), איזו סלידה מסויימת.
איידה מאוד מודאגת ממה שנראה לה כהתעניינותו של פרנק בהלן, למרות ששניהם מנסים להסתיר זאת (תחילה הלן מאוד אדישה אליו אך מתחילה לחבב אותו עם הזמן). זה די ברור שהרצון לסייע למוריס בפרט ולמשפחה הענייה בכלל איננו תמים לגמרי וכנראה שאיידה היחידה שמרגישה את זה (מה יש באמהות שגורם להם להיות צודקות כל הזמן??).
הספר מלא התרחשויות, כל הזמן קורה משהו ומתפתח משהו. אפילו שהספר כולו הוא בעצם די קטן וקצר עדיין אין פרק אחד שאפשר להגיד שלא קורה בו כלום. גם הסוף מפתיע באיזשהו אופן ובכלל, יש הרבה דברים שאני לא יכולה לספר לכם כדי להימנע מספויילרים...
אהבתי את הספר מאוד. אני אוהבת "לגלות" ספרים ישנים (הוא תורגם לראשונה ב-1975). זה סיפור פשוט, עם שפה פשוטה ובלי "צחצוחי לשון" שמנסים להיות משהו שהם לא. זה ספר כאילו "קטן" אבל עם סיפור גדול. זה סיפור על החמצות – ההחמצה של מוריס שהגיע לארה"ב במטרה להצליח ולהתעשר, ההחמצה של איידה, שמנעה ממוריס מלהפוך לרוקח, החמצה של הלן, שמתאווה בכל נפשה ללמוד בקולג' יום ונאלצת להסתפק בלימודי ערב ולתת את כל משכורתה לאביה קשה היום וכמובן ההחמצה של פרנק, שנלחם עם עברו המפוקפק כל יום ופשוט רוצה לעשות עם עצמו משהו טוב.

דירוג הקואלית:
ארבע קואלות מתוך חמש

פינת העטיפה:
העטיפה די מיושנת וזה לא מפתיע מפני שהספר ראה אור לראשונה בעברית בשנות ה-70. אני מניחה שאם היו בוחרים להוציאו מחדש היו משנים את העטיפה למשהו יותר מתוחכם וגם היו עורכים אותו מחדש (יש שם מילים שכבר לא ממש בשימוש, או שכתובות בצורה שכבר לא כותבים כמו "טה" במקום "תה" או סאן-פראנסיסקו, במקום בלי ה-א' כמו שכותבים היום). אנו רואים מטבעות של כסף קטן ושטר של דולר – כל הגיבורים של הספר הם עניים ולכן כפי הנראה, הבחירה היא בסכום קטן על העטיפה ולא חבילות של מאה דולר למשל. הפירורים מעידים על המוצרים שנמכרים במכולת. זהו – לא יותר ולא פחות. סתמי לגמרי.

ציטוטים בבלוג:
www.koalablog.co.il

» ביקורות נוספות של קואלית
» ביקורות נוספות על העוזר - ספריה לעם #212