ביקורת ספרותית על החיים על פי לובקה מאת לורי גראהם

---

גיבורת הספר היא באזז ווקסלר, רווקה אמריקאית בת ארבעים ושתיים החיה בלונדון. היא אחראית על חטיבת המוסיקה האורבנית בחברה גדולה. בתפקידה זה גילתה וטיפחה להקות רבות והיא מועמדת לקבלת פרס מפעל חיים. בשל מיזוגי חברות ושינויים ארגוניים היא מוזזת מתפקידה למשבצת מוסיקת עולם.

כעוסה ומושפלת היא נוחתת לתפקיד החדש בו עליה לנהל את סיבוב ההופעות של "הסבתות מגורני" (בולגריה) באנגליה ובארצות הברית. ההשפלה והכעס נעלמים כלעומת שבאו לאחר המפגש עם הסבתות ועם שירתן. היא מתאהבת בהן ומקדישה את כל-כולה לניהול מסע ההופעות שלהן.

לובקה היא מנהיגת הסבתות (והיא בכלל לא סבתא). יש לה אנגלית בסיסית, מצחיקה לפעמים, והיא מתיידדת עם באזז. הבדלי התרבות ביניהן הופכים את הספר למשעשע. אחרי כמאה עמודים, או קצת יותר, מיציתי את האלמנט המשעשע הזה והמשך המסע היה טרחני ומשעמם. לא קרו יותר מדי אירועים משמעותיים אם כי פה ושם היו מספר הברקות.

ההגעה לארצות הברית, המפגש עם אביה של באזז וההריון החזירו את העניין בספר. גם הסוף היה נחמד וצבעוני.

לכל אורך הספר שזורים הרבה שמות של זמרים ולהקות אשר מעולם לא שמעתי עליהם ואזכורם לא תרם מאומה לתוכן עצמו. הגיבורה הראשית, באזז, היא טיפוס מוחצן ושחצני שאינה חוששת לנבל את פיה ולקיים יחסי-מין ככל העולה על רוחה, אולם יחד עם זאת יש בה כבוד לסבתות ויחס חם ללובקה ולעוזר שלה מאט קליוור.

אולגה אילייבסקה, המתורגמנית המתלווה לסבתות מגורני, היא דמות משנה המוסיפה מעט עניין וצבע לעלילה אבל החלקים הכתובים כביכול מפיה, עם האנגלית המגוחכת (אשר בתרגומה לעברית היא ממש מעצבנת וקשה לקריאה), מקלקלים את ההנאה.

הספר קריא אבל בהחלט לא must והציטטות הנלהבות מן הביקורת שבגבו הן בהחלט מוגזמות בעיני.

» ביקורות נוספות של dyona
» ביקורות נוספות על החיים על פי לובקה