ביקורת ספרותית על מלכים ג' מאת יוכי ברנדס

---

הספר עצמו כתוב באופן זורם, אולי אפילו סוחף, אך רמתו נמוכה למדי, ומילא אם העברית בו היא סתם מודרנית, אך היא מודרנית ונמוכה (יכולה להיות עברית מודרנית גבוהה), מה גם שלדעתי, כאשר אדם כותב ספר שעוסק בתנ"ך, הדרך הבסיסית ביותר לכבד אותו היא לכתוב אותו בשפה הגבוהה הראויה לו, (להוציא ספרים שבמפורש עוסקים בתנ"ך מנקודת מבט מודרנית, ואף הומוריסטית, דוגמת "תנ"ך עכשיו" של מאיר שלו) גם אם היא אינה שפה מקראית אותנטית.
מבחינת התוכן, ברנדס מנסה לפרש את המקורות המקראיים מנקודת המבט שלה, דבר שאין בו פסול לכשעצמו, אולם הבעיה מתחילה כאשר היא משנה את התוכן המקראי על מנת להתאימו לפרשנות האישית שלה.
לדוגמא, ברנדס משנה את הסיפור המקראי על קרב דוד וגלית, וטוענת שכל אחיו הגדולים של דוד יצאו לקרב, בעוד דוד לא יצא מרצונו, בניגוד לכתוב המקראי המספר שרק שלושת אחיו הבוגרים של דוד יצאו לקרב. באופן זה יכולה ברנדס להציג את דוד כפחדן שנמנע מן המלחמה, גם אם הדבר אינו מתואר כך בתנ"ך. הפתרון שמביאה ברנדס לסתירה שבין הטקסט המקראי לסיפורה שלה הוא שסופריו של דוד הם שכתבו את הסיפור המוכר לנו, ובתוך כך סילפו את ההסטוריה כך שתפאר את דוד. אולם אם כך, איזו סיבה יש לנו לקרוא בתנ"ך ולעסוק בו, שהרי הוא ספר מסולף לחלוטין, שאף פרט כמו מספר אחיו של דוד שיצאו לקרב שונה בו ע"י סופרי דוד!
טענתי היא, שברנדס אינה יכולה לכתוב ספר שמתבסס על הסיפור המקראי ולהתבסס רק על חלק מן העובדות המוארות, בעוד שאת שאר העובדות היא דוחה מתוך ראייתן כמסולפות. מותר ואף ראוי לעסוק בגיבורי התנ"ך בביקורתיות, אולם יש לעשות זאת תוך כדי התבססות על הטקסט המקראי, או לפחות תוך כדי שינוי העובדות בו כל ששינוי זה יתקבל על הדעת, ולא יתורץ רק כפרי כתיבתם המגמתית של סופרי דוד.
אם התלהבתם מהספר כיוון שעסק בתנ"ך, יש ספרים רבים שעושים זאת, תוך קריאה הגיונית יותר של התנ"ך כגון "כבשת הרש" של משה שמיר, ספריו של מאיר שלו, ועוד רבים וטובים. אל תסתפקו בספר הרדוד הזה

» ביקורות נוספות של reemhy
» ביקורות נוספות על מלכים ג'