קראתי ספר מרגש זה לפני כ-15 שנה ולאחרונה הרגשתי צורך לחזור ולקראו שוב לקראת יום השואה.

בנימין זרעוני ז"ל, איש אצ"ל לשעבר, חשב על הגרעין לספר זה בעת שנשלח ע"י הבריטים לגלות במחנות המעצר באריתריאה. ספר זה קדם בעשר שנים לספרו של ק'צטניק "בית הבובות", אך פורסם רק אחרי 50 שנה לאחר שבנימין זרעוני פירסם את סיפרו האוטביוגרפי "גאון ונדיב ואכזר", שגם אותו בכוונתי לחזור ולקרוא.

הספר מספר את סיפורם המקביל של יעקב ואסתר, לוחם מחתרת נועז וניצולת שואה אמיצה. הסיפור מתחיל בילדותם של השניים בפולין כשהם עדים למחזה מצמרר של התעללות ברבי יהודי. לרבות הימים דרכי השניים נפרדות, שכן יעקב ומשפחתו עולים לארץ ישראל (לאחר הצהרת בלפור). השנים חולפות וגיבורינו מתבגרים. יעקב מצטרף לגדוד מגיני השפה העברית, אח"כ עובר לבית"ר ומשם עובר לשורות האצ"ל. ב-1935 הוא הולך בשליחות האצ"ל לפולין ושם פוגש בשנית את אסתר. סיפור אהבה עדין מתפתח בין השניים, אך נקטע באיבו בשל חזרתו של יעקב ארצה. יעקב מציע לאסתר לחזור עימו, אך היא מחליטה להישאר בפולין ולגייס את חבריה לאידיאולוגיה הציונית. האנטישמיות בשיאה, היהודים נטבחים והעולם שותק. יעקב עסוק בלחימה למען הרעיון הציוני ובהישרדות (הוא נרדף ע"י יהודים ואנגלים כאחד) ואסתר מנסה לשרוד בעולם שאיבד צלם אנוש.

השניים נפגשים שוב בתום המלחמה, עת אסתר מגיעה לארץ. אסתר מגוללת את סיפורה המזעזע בפני יעקב כניצולת שואה. בנימין זרעוני פורש לפנינו זווית פחות מוכרת של השואה ומתאר תופעה מזעזעת. הנאצים אילצו נשים יהודיות לשמש כזונות לבכירים הנאצים. על הכריכה מופיעה ציור של בחורה וקעקוע על חזה, וכך אכן סימנו הנאצים נשים שהיו מיועדות לזנות. במהלך הקריאה תהיתי לא אחת איך חשב זרעוני על הרעיון לספר, שכן בתקופת כלאו לא היתה לו נגישות למידע ולא הרבה היה ידוע על מעללי הנאצים.

לפני שנשלחה למחנה השמדה, חולמת אסתר חלום בלהות, המתגלה ליעקב ולנו רק בסוף הספר, ואשר מתגשם באופן מצמרר במהלך המלחמה.

במהלך קריאתי מצאתי דמיון רב בין יעקב לכותב הספר. שניהם נלחמו למען הקמת המדינה, הבינו את הצורך של העם היהודי בארץ משלו ושהגיע הזמן להילחם, לא להיכנע לגורל ולא לסמוך על עמים אחרים שאין להם ענין לעזור ומעדיפים להעלים עין ואף להשתמש ביהודים כשעיר לעזאלזל: " אף עם בעולם לא יסכים לפתור את בעיית היהודים, כי העולם בבניינו עתה זקוק לקיבוץ אנשים נרדפים. הם משמשים בכל מקום משכן לחיידקי ההתמרמרות ואי שביעות הרצון." (עמ' 37 ).

הספר משלב בין דמיון ומציאות ואהבת הארץ ניכרת מכל מילה. השפה גבוהה ורהוטה ולמרות הנושא הכואב, התענגתי מהכתיבה. יש הרבה סיממנים ביוגרפיים בספר ובנימין זרעוני משלב בספר את השקפתו האישית. בתחילת הספר מצורפת הקדשה מרגשת לאחותו שרה שלחמה בשורות ההגנה. לאורך הסיפור הזלתי לא אחת דמעה. הסיפור מרגש ומיוחד ומתאים במיוחד ליום השואה!

הייתי אומנם מעדיפה סוף שונה, אך יתכן וזהו הסוף ההולם לסיפור מעין זה. הסיפור לא קל לקריאה, אך בעל מסרים אופטימיים. כמו גיבורו יעקב, גם בנימין זרעוני האמין ש "סופנו שננצח"!

מומלץ ביותר!