ביקורת ספרותית על הסודות של אגם טמפלטון מאת גרוף לורן
ספר טוב

---

איזה מזל שאני לא נוהגת לקרוא את מה שנכתב על הכריכה האחורית. כי אם הייתי קוראת ("ביום שבו חזרה וילי אפטון בת ה28 לעיירת הולדתה טמפלטון, צפה גופת מפלצת על פני האגם...") סביר להניח שלא הייתי ממהרת לקרוא את הספר החמוד הזה. סיפורים על מפלצות זה לא ה'קאפ אוף טי שלי' (אגב, גם שם הספר באנגלית, הוא "המפלצות של טמפלטון").
אבל הספר הזה הוא לא באמת על מפלצות, אלא בעיקר על אנשים, על מערכות יחסים, על זכרונות, על סודות אפלים שרוחשים מתחת לפני השטח כמו מפלצת מתחת לאגם, ועל הצורך לחשוף אותם, לגלות את השורשים שלך, כדי להמשיך קדימה בחיים.

הסיפור מתרחש בעיירה אמריקאית קטנה, ציורית, עם היסטוריה עשירה, אך הווה מנומנם. עיירה מהסוג הקלסטרופובי, החונק, שכולם מכירים בה את כולם, ובני הנוער חולמים לצאת ממנה, ועל מי שנשאר מסתכלים כעל סוג של כישלון. לעיירה הזו חוזרת הסטודנטית וילי אפטון, צאצא למקימי העיירה המיתולוגיים, במטרה לקחת קצת פסק זמן מהחיים שהסתבכו לה. היא שבה לבית ילדותה, לאמה החד הורית, ולדמויות שעיצבו את ילדותה, מנסה לעשות סדר במחשבותיה ובינתיים יוצאת למסע נבירה בתולדות העיירה, שהם גם תולדות משפחתה שלה, כדי לגלות מי הוא אביה.

ספר מאוד מהנה, שנקרא בנשימה אחת, עשיר באירועים וסיפורים ובדמויות שובות-לב, שגם מכניס אותך מאוד לאווירה האמריקאית, לפולקלור והתרבות, שכן על אף שלא מדובר בסיפור אמיתי, הוא שואב השראה מסיפורים אמיתיים על עיירות דומות.

יופי של ספר ביכורים. ממליצה בחום.

» ביקורות נוספות של קוראת הכל
» ביקורות נוספות על הסודות של אגם טמפלטון