הביקורת נכתבה ביום שישי, 1 בינואר, 2010
ע"י dushka
ע"י dushka
כבר באמצע קריאת הספר הזה, הרגשתי שהוא לא משאיר בי חותם (פרט לסיפור 'הישויות' שהצליח לרגש ולהצחיק אותי).
אני לא יודעת אם זה הספר או שזאת מן קהות חושים שאוחזת בי בזמן האחרון. (או בלשון העם- מרגרט, זה לא את. זה אני).
דווקא היתה לי תקופת מרגרט אטווד ארוכה לפני מספר שנים- אחרי שגיליתי אותה עם 'לטענת גרייס' החידתי וטורד המנוחה, המשכתי עם 'האישה האכילה' הלירי והמקסים, עם 'מעשה השפחה' - סוג של משל בעל גוון מד"בי, עם 'הכלה השודדת'- סוג של 'נשים קטנות' מודרני ומעוות ועם עוד כמה שאני לא זוכרת שאת האחרון בהם הפסקתי באמצע- סבלתי כנראה ממנת יתר.
(הנה, ברוח מבצעי סוף השנה, ארבע ביקורות רדודות במחיר אחת מנומקת).
כנראה שהשפעת מנת היתר ההיא עדיין לא פגה, כי המונולוג הנשי קצת ייגע אותי. אולי בתקופה אחרת הוא ידבר אלי יותר.
דרך הסיפורים נפרש סיפור מסע פנימי של אישה, אותה אנו מלווים, לאו דווקא כרונולוגית, במהלך חייה.
עושה רושם שהתרבות ואורח החיים הקנדיים מאפשרים מסע פנימי מפרך שבסופו מעט גילויים והרבה השלמה ולא, כמו אצלנו, 'מהפך' או 'הארה', שיש בהם משהו הרבה יותר קיצוני ותזזיתי.
הזכיר לי קצת את ספרייה של גרייס פיילי (הלא קנדית, למיטב זכרוני) וגם קצת את אליס מונרו - אם כי מהאחרונה נהניתי הרבה הרבה יותר.
6 קוראים אהבו את הביקורת
6 הקוראים שאהבו את הביקורת
