ביקורת ספרותית על ילד ושמו אמיל מאת אַסְטְרִיד לִינְדְגְרֶן

---

התעתיקים לעברית אינם טובים. ניתן להבחין במקומות שבהם שם המחברת הוא לִינְדְגְרֶן ואחרים שבהם היא לִינְדְגֶרְן (מובן שהיא לִינְדְגְרֵן).
תעתיקים שגויים כוללים גם את הדפוס הקבוע לאורכו של הספר לתרגם את הצליל Ö כ-"אוֹ". וזו הלא תנועה שמבוטת באופן שיותר קרוב ל-"אֶ"; שם העיירה הומצא לכל דבר ועניין ע"י המתרגמת, במקור הוא לֶנֶבֶּרְיָה (Lönneberga) ולא כפי שהמקום נקרא בספר. קצת צורם.
לגופו של הספר - אין באמת דרך לתאר לילדים את המראות של שבדיה היפה, הכפרית, העשירה בפשטותה, של סמולנד (שאינו "מחוז" כי אם חבל-ארץ). אולם ניכר שהתרגום עושה כאן עבודה ראויה – באופן שבו הוא משתדל לסנתז טקסט קולח של משפטים ארוכים יחסית, שבצידם התרחשות ערה, עם טעימות קצובות מהסצנריו הפיסי הפיוטי לא-פחות מהגיבור. איור האווירה לוקה בחסר. הילד העברי עובר כאן דרך אנשים, סוסים ושלל פעולות, מבולקא של 'הוראות דרמה'; אולם מצליח לסיים את ארבעת הפרקים כאילו קרא מיומנה של מטפלת, (-והמטפלת בתרגום שלפנינו עושה עבודה נפלאה, פחדתי להעיר את הילד שישן לצדי עם הצחוק שלי) ולא מעלילות תקופתיות שמתרחשות בארץ אמיתית, גשמית, גם אם רחוקה מכאן; אסטריד לינדגרן יותר מראויה להיקרא כנושאת-החוויה השבדית האותנטית בכל פינות-תבל, והנופך הסְלֵפְּסְטִי שמתמצת את ארוע הקריאה ב"ילד ושמו אמיל" בא, במבט אינטגרלי, על-חשבון רחש עלי-הליבנה, קריאת-האייל ואיוושת צמיחתן של הפטריות, שמרכיבים את התפאורה שבלעדיה אין שום אמת בהנפת ילדה על תורן-דגל או בהכנעת שודד אכזרי. ואין זאת אלא כי ספרות-ילדים דורשת את ממד האמיתות המציאותי על-מנת שהפנטזיה תהיה בת-קיימא, ואצל אמיל הפנטזיה היא אוניברסלית בדיוק כמו אצל הורתו. על כן התחושה היא של תמונה יבשה, נקיה מסממנים מעוררי-געגוע או אמוציות, כמעט "סטרילית", בשעה שהילד שבנו ושלצדנו נוהה אחר חוויה סקנדינבית מעט יותר עגולה.
ניתן לסכם את הספר של הוצאת "ידיעות" כספר ילדים מצחיק ביותר, גדוש ועשיר אם כי מעט חסר גיוון, רהוט וענייני גם כשהקורא הבוגר מבחין בניסיונות שנעשים לעתים לשעשע.

6.5 מתוך 10

» ביקורות נוספות של אורלינג
» ביקורות נוספות על ילד ושמו אמיל