אחרי שסיימתי לקרוא את הספר "הזונות של פתח תקווה" של דורון בראונשטיין, לקחתי מהספרייה את הספר הזה - שאגב, הוא מוזכר ב"הזונות של פתח תקווה" בפרק מרגש במיוחד, כשיפית, גיבורת הספר, חוזרת מניו יורק ומבקרת בספרייה שהיא היתה מבקרת בה בקביעות במשך כל ילדותה. הספרייה שממוקמת ברחוב שבו גדלה, מינץ, בפתח תקווה.
בפרק בספר היא גונבת מהספרייה את הספר "הפעם הראשונה שלי עם מלאך" וזה גם מצחיק נורא וגם עצוב נורא.

אז... הייתי חייבת לקרוא את "הפעם הראשונה שלי עם מלאך". לדעתי, זה ספר מעולה וללא ספק ייחודי ויוצא דופן. הוא כולל חמישה סיפורי אהבה מאוד מאוד מיוחדים. אהבתי שהסופר כותב בלשון נקבה ועושה את זה בצורה כל כך משכנעת. זה לא קל לדעתי לגבר-סופר "לדבר", לכתוב, בלשון נקבה, אבל כאמור, כאן זה משכנע וקולח.

מאוד אהבתי את הסיפור שעל שמו נקרא הספר, "הפעם הראשונה שלי עם מלאך". נראה שהסיפור הזה נכתב בעקבות לב שבור, כי הוא מאוד נוגע.

אני חייבת לציין שלמרות כל הייחודיות שבספר הזה, יש בו גם משהו מאוד מאוד בוסרי - אבל לדעתי זה דווקא מה שעושה אותו למיוחד כל כך ובעיניי - אף למעולה.