את הספר מצאתי לחלוטין במקרה בין אינספור הספרים שעל מדף הספריה. השם המרתק הוא זה שגרם לי לבחור דווקא בו מבין כל השאר, לשלוף אותו ולקרוא במהירות בגב הספר את התקציר.

לקחתי אותו, על אף סגנון המכתבים שמעולם לא אהבתי(פצקים על המקרר, במקרה זה). ובכל זאת, משהו בו ריתק אותי. הכריכה, המילים הבודדות שקראתי תוך דפדוף קל בספר- אין בי היכולת לקלוע בדיוק לדבר הזה.

את הספר סיימתי ב30 עד 40 דקות לערך. הספר אומנם בן 230 עמודים אך כל עמוד הוא פתק, כאשר פתקים רבים בני מספר שורות בלבד.

על הסגנון או עלילת הספר אין צורך לפרט מאחר והתקציר ואף התגובות כאן פירטו עליהן.

זהו ספר נוגע, בלי צל של ספק. המחלה הקשה וההתמודדות עימה, המביאה לתוכה את מערכת היחסים המתנדנדת בין האם לבת על כל רבדיה, משתקללים לעלילה סוחפת, מרגשת ושובה. רגעי האושר הקטנים והסתומים שעוברים בני אדם מתעצמים בחוית ההתמודדות עם המחלה הסופנית מצד האם, שחשה רגשנית ומצפונית מאי-פעם. הבת, לעומתה, מתנדנדת בין חיי הנוער העולזים לבין הרצון לעזור לאם.

סיפור על חיים ויחסים במשפחה שמתערערים באחת ו, בדיוק כפי שנכתב על גב הספר, תובעים ממנהליהם לחזור על עקבותיהם, לחשוב, לשקול, לשנות ולעשות. ספר יפה, נוגע ובעל סגנון שמבטיח חויה מרגשת ואמיתית בקריאה קצרה אך גדושה. מומלץ בהחלט.