עולם מוזר...
חזרתי מהגינה עם הבנות והאופניים ....
וסתם בלי שום סיבה
בתור אחת שמממנת את חברת הכבלים ולחינם-
ההרגל למסך המרצד מול העיניים גרם לי להדליק את הטלוויזיה .
מצאתי את עצמי מול התכנית ,משפחה חורגת(את שמה גיליתי אחרי..)
ורק את העשר דקות האחרונות...ואת רז.
והספר שנוצר מן הסיפור העצוב של רז.ואולי יותר מסיפור-אדם.ילד.אחד שאולי עברנו לידו ולא ידענו...

רז שחיי בילדותו את האלימות הרעב והחוסר...ורץ כל חיו למלאו.
בית חלומות,אשה אוהבת ילדים ועבודה טובה.
את ההתחלה לא ראיתי.
את זעקתו כן.את העבר שהשתלט על חיו על ההווה שלו, שלא הותיר לו פתח לשקט ולו לדקה.
את הדרך בא המנחה -הצליח להחדיר לרז שעכשיו הכל בסדר.
הסיפור שכתב.על האלבום של חיו ואיזה תמונות לשמור ואיזה תמונות להשליך מחייו.
כל מילה חדרה אליי
שמעתי אותו מקריא את הספר ולא שכחתי מילה.
ישר ללב.
המון דמעות.
ותקווה ועצוב כי במציאות של חיינו ,יותר חלום.
שגם לאחרים שנלקחה מהן הזכות הבסיסית -להיות אדם ונלחמים על הזכות וההכרה להיקרא כך.
יפתחו גם להם -הדלתות ,והכוחות למצוא אהבה ותמיכה -
שגם הם יוכלו להגיד-
עכשיו הכל בסדר.