בפתיחה המחברים מציינים שהשתדלו לכתוב את הספר מנקודת מבטו של ד"ר קינג עצמו. לקורא מוצעת לכאורה האפשרות להקים לתחיה את הגיבור ולתת לו לספר את סיפור חייו מתוך ראיה היסטורית ואפילו אובייקטיבית יותר של פועלו.
זה לא עובד. הספר אינפורמטיבי מדי וחסר נשמה. לעניות דעתי, אוטוביוגרפיות טובות (חלומות מאבי של אובמה, לדוגמה) מתאפיינות יותר ביכולת לספר סיפור, למשוך את הקורא אל נקודת מבטו של הכותב וליצור אמפתיה מאשר לתת סקירה היסטורית מפורטת. השכחה האנושית, בסובייקטיביות שלה, מאפשרת לכותב ליצור תמונת עולם שלמה ולעיתים מרתקת, ומאפשרת לקורא להכנס לעולמו הפנימי של אדם דגול.
לצערי הספר חוטא להגדרתו כאוטוביוגרפיה, וחוטא לכריזמה ולגדולתו של ד"ר קינג. הייתי מגדיר אותו כערך אנציקלופדי מצויין.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
