את שלומית פגשתי במוזאון.
לא, זו לא שורה ראשונה ברומן... בעצם, אתם יודעים מה - זו בהחלט כן!
התכשיט הקטן, שאותו סחבתי אתי כדי שיספוג מעט קולטורה, משך את ידי כדי להפנות את תשומת ליבי, ואמר תוך כדי הצבעה עדינה: "סבא, זו סופרת שהייתה אצלנו בכיתה, והקריאה לנו סיפורים"... אוקיי, הבנו. ואז נקטנו בתכסיס הידוע - להתקרב אליה ולחזור שוב על השאלה קרוב אליה. וזה עבד.
היא הפנתה את ראשה אלינו, ועם חיוך כובש אמרה: "נכון, כנראה שזו אני..." ולאחר כמה חיוכים ומילות נימוס מתבקשות, התפנינו ל"עסקים". היא שלפה סימניה מתיקהּ ונתנה לנו. בסימניה היה אחד מהשירים הקצרים שלה שמצאו את דרכם לספר - אחד מתוך 50 ספרי ילדים שהוציאה.

וכך, בלכתנו בינות לתמונות, תוך מבט-לא-מבט לנעשה על הקירות, לא התאפקנו וקראנו את הכתוב:

"נשיקה בכיס"

קח את הנשיקה
שמור אותה בכיס.

אם תלך לאיבוד
אם מישהו ירביץ
אם משהו יכעיס
יש לך נשיקה בכיס.

אם תהיה עצוב
אם דמעה של גשם
תרקוד לך על ריס
יש לך נשיקה בכיס.

פשוט, להתאהב!
מובן שכשחזרנו הביתה הסתקרנו לדעת מי זו הסופרת החביבה שפגשנו, ושברגע של קסם נתנה לנו את הסימניה.
ובכן, בנוסף לספריה הרבים (שמהם מכרה מאות אלפים) מסתבר שחלק משיריה מבוצעים גם ע"י יהורם גאון ואריק איינשטיין...

בחוות דעתי לא התמקדתי בספר מסוים, אך בקריאת מספר שירים, מספרים שונים – נשבתי בקסמם !

חפשו ותהנו, כפי שאני נהנתי...ועדיין ממשיך ליהנות.