לכבוד
המורה לאנגלית
בית הספר
כאן


מורה יקרה שלום

כפי שבהחלט ידוע לך, אחת מדרישות שיעורי הבית באנגלית כוללת השתתפות פעילה של ההורים. כך שבשנתיים האחרונות נאלצנו לשמוע, ואף לחתום ששמענו, הקראות חוזרות ונשנות. תחילה של אותיות, אחר כך של מילים, ולאחרונה גם משפטים. נודה על האמת שזו מטלה מעיקה למדי. הטקסטים, איך לומר, לא מעניינים גם בפעם הראשונה. שלוש פעמים זה באמת מוגזם. בעיקר עבור אדם בוגר שכבר למד אנגלית בחייו, ועשה את השיעורים האלה פעם אחת בשביל עצמו, ועוד פעם בשביל כל אחד מילדיו. בפעם השביעית, אני חייבת להגיד לך, שזה עונש. נכון שחלק מחובות ההורים אינם בהכרח מטלות נעימות, כמו למשל החלפת חיתולים, גמילה מחיתולים, סירוק כינים מהשערות, וישיבה במסיבות יום הולדת בגן. ובכל זאת אני בטוחה שלא היית רוצה שהמקצוע שלך ייכלל בקטיגוריה הזאת.

לאחר ההקדמה הזאת, אשמח לספר לך שבזמן חופשת הפסח קיבלה ביתנו, תלמידתך, את הספר Mr. Daydream. באנגלית. את בוודאי מכירה את הספר. ובכן, בלי שום חובה ובלי שום מטלה, ומיוזמתה הפרטית, היא לקחה את הספר והתחילה לקרוא בו. לא היה לה קל, והיא נזקקה לעזרה תכופה. ובכן, אחרי שעתיים של מענה על שאלות כמו מה זה "couldn't" ולמה זה קשור לענן (זה לא. אני יודעת. עכשיו גם היא יודעת), אני שמחה ליידע אותך שהיא סיימה את הקראת הספר, ואפילו הבינה את הכתוב. לאור זאת אבקש לפטור אותי מחובת השמיעה והחתימה מעתה ועד סוף השנה. לטעמי היא גם יכולה להיות פטורה מחובת ההקראה עד סוף השנה, אבל את זה אשאיר לשיקולך.

בכבוד רב
נצחיה
אמא

נ.ב. החוויה הכי מהנה הייתה בסוף, לקחת את כריכת הספר, ולשחק "נחש מי" עם כל ה"מרים" המצויירים עליה. אני בטוחה שתרצי לנסות את זה בשיעור אנגלית הקרוב עם הכיתה.