הספר מציג את הדילמות שבפניהן עומד מהגר מאיראן הנשלטת ע"י אייטולות לארה"ב, וזאת באמצעות שתי דמויות קוטביות(שתיהן נשים) הנכנסות לחייו של חושמנד. האחת מבוגרת ואמידה (לקוחה נאמנה של חושמנד) והשנייה נערת מכללה מתבגרת. וכל אחת באופן לא מודע השפיעה על חייו של חושמנד ופתחה בפניו עוד צוהר לתרבות המערבית הפתוחה והחופשית. שתיהן מביאות אותו לגילוי השמחה בעצבות שבכל אחד ואחת מאתנו. בסוף הספר כשחושמנד משלים עם בדידותו ומכיר במציאות הוא מחליט לפתוח דף חדש שיש בו שמחה למרות כל הטרגדיות שפקדו אותו. המחברת יכלה להעצים את הסיפור אך בחרה בפשטות הדמויות והדילמות להציג התנגשות תרבותית בנפשו של מהגר איראני בודד על אדמת ארה"ב. ייתכן ובפשטות זו יופיו של סיפור זה. נהניתי...

היום אני נמצא באמצע הספר, התחלתי לקרוא אותו לפני שבוע ימים. לדעתי, הספר צריך לקרוא בקצב הרציונאל של ג'יין, קצב מדוד, מחושב ומאופק בכל הקשור בבחינת המשך התנהלותה אל מול רמיזותיו וחידותיו של מר רוצ'סטר.
אני מזוהה עם ג'יין בכל הקשור בזהירות שהיא נוקטת בכל התנהלותה באחוזת ת'ורנפילד.
אני מתענג על התקדמותי האיטית תוך בחינת אמרותיה והגיגיה של ג'יין..
כשאסיים אעלה תבונותיי והערותיי לתוכנו של סיפור מקסים זה..
אני אוהב ספרים עם רקע היסטורי או לפחות ניחוח היסטורי, התיאורים שדולה ג'יין מזכרונה עם שלל התיאורים מענגים ומשרים אווירת התקופה שבה מתחוללת הקלאסיקה..
אני מאמין שאמשיך ליהנות בכל עמוד ועמוד שאני אקרא..
עוצמת הרציונאל כעוצמת הרגש. ג'יין מייצגת נאמנה את העוצמות שיש בשכל הישר והלב הרחב המאפילים על הבל החן ושקר היופי.. המחברת באמצעות ג'יין הצליחה להוכיח שחוכמה, התמדה, רוחב לב ואישיות מלאה ביטחון עצמי יכולים לגבור על כל מכשול, ולעצב באופן מאופק את המשך ההליכה המדודה והבטוחה לעבר העתיד תוך הפגנת שליטה בהתרחשויות. לבה השבור של ג'יין היה לה מצפן המראה לה את הדרך חזרה אל חוף המבטחים, חיקו ולבו הרחב של מר רוצ'סטר...
פשוט נפלא וסוחף...