במבט הפנימי חוויה והבנה חדשות של דבר שכבר והובן בעבר, הן יקיצה מתרדמה עתיקה, בה לא ראתה הנפש את מה שהיה שם תמיד.
לא ידעתי במה להתחיל, מכירים את זה שהנפש עדיין סוערת והמילים לא מתיישבות במקומן, כולן רוצות לפרוץ החוצה בבת אחת? הפתגם הזה, שאינני יודעת את מקורו, קבלתי אותו כך, בלי מראה מקום, וכך אני גם מעבירה אותו הלאה.
טוב, אני חייבת להתחיל בכך שאין לי מילים.
איך אפשר לתאר ספר כזה?
הקריאה היתה איטית, איטית עד להכאיב, אבל רק בגלל שבכל פעם שפתחתי את הספר חזרתי מספר עמודים אחורה על מנת להפנים שוב ושוב את המסר מהעמודים הקודמים.
יתכן שזאת רק אני, שהספר הגיע בזמן על מנת לענות לשאלות שהטרידו מזמן, אולי להאיר מחדש דברים שקצת נשכחו ואבדו בתוכי תחת אבק הזמן, היה נהדר להתעורר.
ולסיום, עיצוב הספר מושך ויפהפה, בכל אשר הלכתי עם הספר, עקבו אחריי מבטי קנאה, לא רק הכריכה, אלא גם דפי הספר יפהפיים, הכתב גדול וקריא, סימני המים משובבי נפש, אין לי הגדרה אחרת לחויית הקריאה הזאת, לחיבור המהפנט הזה בין יפי המילים ליפי הספר.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
