מתיר אסורים הוא רומן תיעודי על המאמץ הישראלי להשבת החטופים לאחר 7 באוקטובר מנקודת מבטו של קצין מילואים ביחידת השבויים והנעדרים. השמות והפרטים שונו, אך הספר מבוסס על אירועים, דילמות וחוויות אמיתיות מתוך חדרי המודיעין שבהם ניסו להבין מה עלה בגורלו של כל חטוף וכיצד ניתן להשיבו הביתה.

זהו שילוב נדיר של מותחן מודיעיני כתוב היטב, דרמה אנושית וניתוח מערכתי של אחד המשברים הגדולים בתולדות המדינה. לצד עבודת המודיעין והמרדף אחר פיסות מידע, הספר עוסק באחריות, ביוזמה, באחוות הלוחמים (לוחמי מודיעין במקרה הזה!) ובקבלת החלטות כאשר חיי אדם מונחים על הכף.

ייחודו של הספר הוא במבט המאוזן שלו: הוא חושף את הכשלים הקיבעונות והטעויות שהובילו את מדינת ישראל וגם את אדף המודיעין עצמו ל-7 באוקטובר, אך גם מתאר את האנשים הטובים והמסורים שניסו לתקן את המציאות מתוך תחושת שליחות. במובן הזה ראיתי שאילנה דיין קראה לו "ועדת חקירה אלטרנטיבית" וכך קצת הרגשתי גם אני.

הכתיבה ישירה, מהירה ולא מתייפייפת. דווקא ההומור - המפתיע מאוד בספר כזה - והאותנטיות שמורגשת בכל עמוד מעניקים לספר את כוחו והופכים אותו לקריאה סוחפת.

יותר מספר על החטופים, מתיר אסורים הוא ספר על האנשים ועל המערכת - וגם על המחיר, האחריות והמורכבות של קבלת החלטות בזמן מלחמה. הוא מגדיר במידה רבה ז'אנר חדש של ספרות מלחמה ישראלית - פרוזה תיעודית.
לסיכום - עשר מעשר במדד הראל. מומלץ לכל מי שמבקש להבין לעומק את אחד האירועים המכוננים בתולדות ישראל.

לחישת הזאב הוא מותחן ביטחוני סוחף שמצליח לשלב בין קצב מהיר, דמויות אמינות ועולם מודיעיני שנכתב מתוך היכרות עמוקה עם המציאות הישראלית.

יריב ענבר בונה עלילה שמתקדמת ללא רגעים מתים. עבורי לפחות עם רקע מודיעיני-צבאי הכוח האמיתי של הספר אינו רק במתח. מאחורי המבצעים, המרדפים והסכנות מסתתר עיסוק בשאלות של נאמנות אחריות חברות ומחיר אישי שמשלמים מי שפועלים הרחק מאור הזרקורים.

הכתיבה קולחת, הדיאלוגים טבעיים והעולם המבצעי מרגיש משכנע ואותנטי. גם מי שאינו מגיע מרקע ביטחוני ימצא את עצמו נשאב אל תוך העלילה, בעוד שקוראים שמכירים את התחום יעריכו את תשומת הלב לפרטים ואת התחושה שהאירועים היו יכולים להתרחש במציאות.

זהו ספר שקשה להניח מהיד, אבל גם כזה שמותיר מחשבה אחרי העמוד האחרון. מעבר להיותו מותחן מצוין, לחישת הזאב הוא תזכורת לכך שגם בעידן ה-AI מאחורי כל מבצע וכל הצלחה עומדים בני אדם אמיתיים (!!!) שנאלצים לקבל החלטות מורכבות ולשלם מחירים אישיים כבדים.

למי שאוהב ספרי מתח ישראליים עם רקע ביטחוני, דמויות אמינות ועלילה שמחזיקה מתח עד הסוף - לחישת הזאב הוא בחירה מצוינת.

06:29 הוא ספר רציני, מקיף וכתוב היטב על הדרך שהובילה לשבעה באוקטובר ועל המלחמה שבאה בעקבותיו. הספר מצליח להמחיש שהמחדל לא נולד ברגע אחד, אלא היה תוצאה של תפיסת עולם, תרבות ארגונית וסדרה ארוכה של החלטות והימנעויות מהחלטה.

פחות התחברתי לחלקים הפוליטיים - הפרשנות בהם נחרצת מדי, הביטוי ״מכונת הרעל״ מכניסה אותך למקום שאינו צבאיים או ענייני ובכלליות עמדתו של המחבר נכנסת אל הסיפור במקום לאפשר לעובדות לדבר.

הלוואי שלא הייתי חייב לקרוא את הספר הזה. קשה לקרוא אותו. אלי שרעבי מתאר בגוף ראשון את 491 הימים שבהם הוחזק בשבי חמאס בלי לייפות ובלי אפקטים ספרותיים. דווקא הישירות, הפרקטיות והאיפוק הופכים את העדות למטלטלת כל כך.

זהו סיפור הישרדות של אדם שמצליח לשמור על מחשבה צלולה, על אחריות כלפי הסובבים אותו ועל אחיזה במשמעות גם בתוך מציאות בלתי נתפסת. לעיתים התחושה היא שלא קוראים ספר אלא יושבים מול אדם שמספר את מה שאסור לנו כחברה לא לדעת.

לא מדובר בניתוח של המלחמה או של המערכת אלא בעדות אישית חשופה והכרחית מתוך התופת עצמה. ספר קשה, חשוב מאוד, ובעיקר מסמך אנושי שלא מרפה גם אחרי שמסיימים לקרוא.