הביקורת נכתבה ביום שלישי, 28 באוקטובר, 2025
ע"י רוני
ע"י רוני
זה הספר הרביעי של טוקרצ'וק שאני קורא. הכל בעקבות "ספרי יעקב" המופלא. הספר הנוכחי שוב מראה את יכולת הסיפור היוצאת מן הכלל של הסופרת. העלילה לא ממש קלה לעיכול הן משום הרקע הקודר של בית מרפא למחלות שחפת והן בשל הדיאלוגים הלא תמיד מובנים, מתפלספים שמקשים על הקריאה השוטפת. ברקע - האמפוזות שמשקיפות על המתרחש ונותנות זווית משלהן מבלי שהן בכלל מופיעות בספר למעט אולי פעם אחת או פעמיים במובלע. אבל הן נמצאות שם כל הזמן. סיפורם הפחמים - עושי הפחם ובובות הטונטשי ביער שאמורות לספק את היצר המיני של מי שמנותק זמן רב מחברת נשים, המיזוגניה בדיאלוגים של המתרפאים שיש להם מה להגיד על דמות האשה ועל הנשים בכלל. דמותו המבולבלת של גיבור הספר וייצ'יץ וחברו הצעיר טילו ועוד דמויות לא קלות לעיכול. ספר טוב, איכותי, לא קל לקריאה אבל חשוב ומעניין.
4 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
yaelhar
(לפני 9 שעות)
קראתי ואהבתי מאד את "על עצמות המתים" שלה.
|
|
|
דן סתיו
(אתמול)
רוני
סקירה יפה. לא קראתי את הספר הזה, אך קראתי את שלושת הקודמים. מתוכם אהבתי מאד את "עצמות המתים" ואת "סיפורי יעקב". התאכזבתי מאד מ"נדודים". "נשף האמפוזות" מחכה לי.
|
4 הקוראים שאהבו את הביקורת
