ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 30 בספטמבר, 2025
ע"י ענת
ע"י ענת
ספר מצוין. אני חושבת שאחד הטובים שקראתי השנה ואני בטוחה שאקרא אותו שוב. במרכז הסיפור נער סיני שמהגר לתאילנד ובונה שם את חייו. הספור מתואר דרך מכתביו של הנער לאימו. התכתבות חד צדדית. יופיו של הספר בעיני שהסיפור מתקיים ברמה פסיכולוגית וחברתית במקביל, הסופרת מעלה שאלות ערכיות, שעל אף שהספר נכתב בשנות הששים, מרגישות עדכניות גם היום, מעניין לגלות שכבר אז היו דילמות של שמרנות מול מודרניות, חיבור לתרבות ושורשים, הגירה מעמד האישה ועוד.. ספר שכשקראתי אותו הרגשתי שהוא נוגע עמוק ומזה שבוע אני ממליצה לכל מי שאני מכירה לקרוא אותו, לכן חשבתי שכדאי לכתוב גם כאן... נראה לי שיהנו ממנו באופן מיוחד אנשים שטיילו במזרח או שהתרבות האסייתית מסקרנת אותם, אבל לא רק...
11 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
ענת
(לפני שלושה שבועות)
מסכימה איתך זה מאד מתעתע
כשאני מסיימת ספר אני בטוחה שאזכור כל פרט, אבל זו אשליה. לא מזמן קראתי שוב את "גאווה ודעה קדומה" של ג'ין אוסטן, בפעם הקודמת קראתי אותו בגיל 25 לפני 30 שנה, הרגשתי כאילו אני קוראת את הספר לראשונה. מצד אחד זה אומר שיש לי המון ספרים נפלאים בספריה שממתינים כדי שאוכל לקרוא אותם "לראשונה", מצד שני זה באמת עצוב השכחה, בעיקר של ספרים נפלאים כמו זה.
|
|
|
משה
(לפני ארבעה שבועות)
קראתי לפני כ30 שנים, זוכר שמאוד אהבתי ושנשאר איתי הרבה זמן, היום לצערי אני כבר לא זוכר אותו. עצוב שאנחנו קוראים כל כך הרבה בידיעה שאת הרוב נשכח תוך כמה שנים. יש כמה יחידי סגולה שיש להם זיכרון לא נורמלי לספרים שקראו, אני מאוד מקנא בכאלה.
יש לי שכן שכל ספר רוסי שאני קורא אנחנו משוחחים עליו, פעם אחרונה שוחחנו על מלחמה ושלום של טולסטוי, הוא קרא אותו לפני כ40 שנים ואני קראתי החודש, הוא זוכר את הפרטים יותר טוב ממני, ממש מתסכל לפעמים. |
11 הקוראים שאהבו את הביקורת
