ביקורת ספרותית על אגודת אדומי השיער - מתוך שרלוק הולמס (בתמונות) מאת ארתור קונן דויל
ספר מעולה

---

אלמנטרי ווטסון! שרלוק הולמס הוא הבלש המפורסם ביותר בעולם -
(אם זה לא קצת סותר לחקור דברים סודיים וגם להיות מפורסמים...)
בכל מקרה - אי אפשר לעבוד עליו, וגם כנראה שלא ממש כדאי להתעסק איתו או עם מי מאהוביו וידידיו!

הספר מסתיר טפח וחושף טפחיים מעבודת הבלש - איך בלש בעצם מנתח סיטואציה כל-כך מותחת ובמה שונה אופן התייחסותו של שרלוק אל האדם המגיע לפתחו משיפוטו של האדם הממוצע?

ווטסון, עוזרו של שרלוק שהוא שותפו לדירה - פותח את התעלומה הזו בגילוי מדהים על טבע האדם: כשלומדים את התחום לעומק, ובמיוחד מאחד כמו הולמס -
אפשר להסיק מסקנות הרות גורל על אדם, על מצבו ועל סיבת פנייתו - אך ורק מהופעתו.
בניגוד לרושם ראשוני ושיפוטים מהירים שכולנו כאנשים עושים ובדרך-כלל טועים -
יש אנשים שלמדו לעבוד עם השיפוטיות כך שתפעל לטובתם: קוסמים, מלהקים, אומני חושים, נוכלים וכן גם בלשים.

בקצרה - שיטת הולמס מסווגת את האורח הלא מוכר על פי בגדיו ומזהה את מקצועו ומידת הצלחתו בתחום, משקללת זאת עם משהו לא מובן בתלבושתו (את זה ממשיכים לחקור), מחפשת מאפיינים חריגים קבועים בגופו (כמו שיער או קעקוע) או זמניים (כמו הבעת פניו בזמן המפגש).
לאחר מכן הנוקט בשיטה הבלשית מכריז בפני האורח הפונה לעזרה (שעד כה לא אמר דבר) פרט מפתיע שאיש זר אינו יכול לדעת סתם כך.
(איש זר שלא למד איך לקרוא אנשים).
האורח בהפתעתו משלים לבלש את התמונה ומדייק את הפרטים, או מוסיף היבטים שלא הוזכרו על ידי הבלש - מתוך סקרנות ונחפזות להבין איך הבלש (שהוא בכל זאת איש זר) ידע פרט סודי.

כך הבלש מסוגל תוך שניות מעטות לסנן החוצה את המידע הלא נחוץ - ולכוון את האורח המבולבל והלא מקצועי בחקירות -
לספר רק על תקופה מסוימת שבה אירע שינוי מוזר.
הבלש ועוזרו מנצלים את רגש ההפתעה הטרי - ומעודדים את האורח לספר על האנשים שרלוונטיים לאירוע.
בלי מומנטום ההפתעה הזה יהיה קשה לדלות שם או שניים מתוך מאות או אלפי האנשים שכל אדם בוגר במצב בלבול יכול לחשוד בהם.

אם כבלש הגעת למצב שאתה יכול לשער מה אדם זר יגיד בתוך שניות מעטות - סביר להניח שתתפרסם ויבואו לבקש את שירותייך!
אבל האם זה לא אוקסימורון?
שרלוק מוכיח שלא. היחשפותך בקהל רב היא לא בהכרח סוף הקריירה.
גם אם אתה מפורסם יכול להיות לך יתרון מקביל להסוואה, שעדיף אפילו על להיות אנונימי -
בשל העובדה שמרוב אימונים וניסיון מתאפשר לך לפעול במהירות גבוהה הרבה יותר - היבט חיוני לבלש מוצלח.
בלש מנוסה ומאומן יכול לאתגר את מתחריו ולנצל את עייפותם בתחומים עליהם לא התאמנו כמוהו.

העלילה הבלשית עצמה נפתחת במעיין כנס ג'ינג'ים (כמו שמתקיים מדי שנה בחודש ספטמבר גם בארצנו - לרגל יום הג'ינג'ים הבינלאומי)
בכנס מנסים לאתר את המועמד המתאים לעבודה קטנטנה עם שכר נחמד מאוד. רק מה הקאצ'?
מקבל העבודה חייב להיות ג'ינג'י בגוון מסוים - משום שמקים האגודה המוזר הוא איש עשיר שהתעקש לעזור לקידום זכויות הג'ינג'ים.
רצוי שגם יהיו להם ילדים ג'ינג'ים שימשיכו את השושלת...
וילסון המבוגר והערירי שפנה לשרלוק הוא זה שלבסוף זוכה בתפקיד, רק בשל צבע שיערו המדהים (לא פאה!)
מכאן העלילה מתחילה להסתבך ולהיות "אדומה" בעוד מובנים...
אפילו המשטרה מעריכה את פעילותו המהירה של הבלש, שפועל בדרכים יצירתיות ולא מובנות אפילו לווטסון.

העלילה הבאה עוסקת באישה צעירה טרודה שחוששת להישמע מטורפת:
אביה החורג הנוקשה והמפחיד גידל חיות פרא ולא התעניין במיוחד בבנותיו אלא יותר במשפחתו הפזרנית שאיבדה את הונה.
אחותה התאומה המאורסת הגיעה לפתע לאובדן הכרה מסתורי...
האם יכול להיות שהגורל יכה פעמיים בשתי תאומות? ולמה הן מדליקות גפרור פתאום באמצע הלילה?
שמא זה לא הגורל שאשם אלא איש ערמומי?

האם כדאי (עבור סכום מדהים!) לקבל הצעת עבודה להיות אומנת למשפחה עשירה עם ילד - כשלאם המשפחה יש שיגעון והוא:
שתקצצי את שיערך כדי להיות פחות יפה, וכך היא תהיה יותר רגועה?
האם זה באמת הסיפור?...

ולכבוד יום הולדתי החל מחר אני מקווה שיקרה קסם ויתגשמו כל חלומותיי!
אם אתם בלשים אתם כבר יודעים מה הם...

» ביקורות נוספות של המורה יעלה
» ביקורות נוספות על אגודת אדומי השיער - מתוך שרלוק הולמס (בתמונות)