ביקורת ספרותית על הטרילוגיה הניו-יורקית מאת פול אוסטר
ספר טוב

---

פעם כשהייתי נערה היה דבר כזה "לוח שידורים" בטלוויזיה. הוא פורסם בעיתון ואילו רצית לעקוב אחרי סדרה, היית צריכה לעקוב אחרי הפירסום בעיתון ולשים לב מתי הסדרה שרצית תשודר. אני לא עשיתי את זה, וכתוצאה מכך אף פעם לא ראיתי סדרות מהחל ועד כלה. אחת מהן ממש הטרידה את מנוחתי וקראו לה "האסיר". הפרקים שראיתי פה ושם לא הסתדרו לכדי מהלך עלילה לכיד ולא הבנתי מה הם רוצים לומר. היה שם אדם, סוכן כלשהו, שנחטף מדירתו והועבר לאי מסתורי ובו הוא לכוד. זו לא העלילה, זה היה הפתיח. ומכאן לפעמים הוא ניסה להתדר באי, לפעמים לברוח, לפעמים היו עוד אסירים מלבדו אבל לפעמים הם היו רק ניצבים וכל הכפר הפסטורלי עוצב לטובת המאסר שלו, ותמיד היה שם כדור גומי ענק ומאיים שחונק את מי שמרחיק לכת. והנה עברו שנים, הבנתי שהטכנולוגיה ליטרלי קיימת ואפשר לראות את כל הפרקים לפי הסדר, וליישב את הקשיים. כך גיליתי שזה לא קל כמו שזה נראה, שזו סדרה קאלט ויש גירסאות שונות בנוגע למה נקרא "הסדר הנכון" של הפרקים - האם זה סדר כרונולוגי, או תמטי, ואם תמטי מה התמות.

כך שעשיתי בינג' צפייה בסדר כלשהו, כאשר רק על הפרק הראשון והאחרון אין מחלוקת. הראשון כי הוא הראשון, והאחרון - כי הוא צולם בערך שנה אחרי כל השאר והוא מופרך במיוחד. במהלכו יש סצנות יריות לצלילי all you need is love של הביטלס ואז שחרור כולל של כל האסירים, נסיעה בכביש המהיר אל לונדון, וחזרה הביתה, ואז סצנת סיום שמחזירה את הכל לתחילת העניין במין מעגל קסמים מאיים שאין לצאת ממנו. דטרמיניזם שולט.

וכל ההקדמה הזאת היא כי הסדרה מזכירה לי את הכתיבה של פול אוסטר בכלל ובספר הזה בפרט. שם הספר הוא "טרילוגיה" כי הוא מורכב בעצם משלושה סיפורים שונים לחלוטין שרק בסוף מתחברים איכשהו. והיא ניו-יורקית כי שלושת הסיפורים מתרחשים בניו יורק. מה קורה שם? בסיפור הראשון הגיבור הוא קווין, סופר של ספרי מתח, שמקבל טלםון שבבירור לא נועד אליו אלא לבלש פרטי לא ידוע בשם פול אוסטר. הוא עונה לטלפון, לא מעמיד את המבקשים על הטעות, והופך להיות בלש פרטי בעצמו במשימה שהולכת ומסתבכת עד שמגיעה לסופה המר. לא לפני שהוא מגלה ש"פול אוסטר" כלל אינו בלש. הסיפור השני הוא רווי צבעים ולא מתיימר לספר על אנשים אמיתיים אלא להיות איזו אלגוריה. מעשה במר וויט שהוא בעלים של סוכנות בילוש, והוא שולח את אחד הבלשים שלו הנקרא בלו לבילוש יום ולילה אחרי פלוני מר בלאק. בלו מאורס ובכל זאת נצמד למשימה במלוא מובן המילה וסופו הופך להיות מוטמע או שזור בהוויתו של בלאק. הסיפור השלישי הוא אשתו של סופר שקם יום אחד ונעלם והשאיר אותה בהיריון. היא פונה לחבר הילדות של הסופר, לא כדי שיימצא אותו כי לזה היא הקצתה משאבי מקצוע ונואשה, אלא כדי שיוציא את מחברותיו לאור בתור ספרים. בסוף שלושתם מתחברים יחד וזה בעצם מה שעושה אותם לטרילוגיה ולא לקובץ נובלות, אבל החיבור עצמו קצת מוזר ולא מוכרח מהסיפור.

כל הסיפורים שוזרים היבט פנטסטי, לא מציאותי ועומד מעל לכל היגיון זולת ההיגיון האוסטרי. יש בהם מוטיבים שאפשר למצוא בספרים אחרים של אוסטר - ההעלמות, הבדידות, הכתיבה על סופרים, המצאת קורפוס ספרותי ודיבור עליו כאילו הוא קיים או מוכר לקורא, הבדידות, הגשרים, המחברת הכותבת את עצמה וההתחקות אחרי אחרים ואחרי עצמך. וזה אוסטר, בספרי הפרוזה כמו גם בממוארים. הוא תמיד רואה את עצמו או את "העצמי הכותב" כמין בלש שתוהה מה זה האדם, מה זה העצמי ומה זו אומנות והאם היא עומדת בפני עצמה בהעדר האדם שיצר אותה.

הספר הזה הוא לחובבי אוסטר שכבר צברו קילומטרז ביצירה שלו ואהבו אותה כי זה טעם נרכש. לא לכל אחד.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על הטרילוגיה הניו-יורקית