ביקורת ספרותית על השושנה האחרונה של שנגחאי מאת ווינה דיי רנדל

---

"סיפור האהבה הסוחף והנוקב של ווינה דיי רנדל הוא דיוקן חי של פיסה לא מוכרת של תולדות מלחמת העולם השנייה. רומן שאין להחמיץ!"

זה מה שכתוב על הכריכה, אבל האם זה באמת משקף את החוויה של הקריאה בספר?
לדעתי לא, אבל אפשר לנסות - למי שחובב את הז'אנר.
הספר הזה לא שונה מספרים אחרים דומים לו. זה עוד רומן היסטורי קליל על תקופת מלחמת העולם השנייה, בדגש על בריחה ממצוקה והתמודדות היהודים עם הכיבוש הנאצי.
הדבר היחיד שמעניין בספר לעומת ספרים דומים הוא נקודת המבט:
נערה צעירה בעלת עסק, מהמעמד הגבוה בסין - מתאהבת בפליט יהודי כחול עיניים, פסנתרן עם ילדה בת 12.

קל להבין אם כך שהעיצוב האומנותי של הדמויות, הלבוש, הניחוחות, מערכות היחסים בין המעמדות השונים...
אלה הדברים שמיוחדים בספר הזה, שחושף את הנושא הפחות מוכר של הבריחה היהודית לסין במהלך מלחמת העולם השנייה.

אך האם נושא "הזר המסתורי" בלבד יכול להחזיק ספר שלם?
אני בספק. אני לא נמנית עם חובבי הז'אנר הגדולים, ורוב האינטראקציות האנושיות של פליטים עם מקומיים נראו לי די צפויות.

סיפור האהבה כאן הוא סיפור האהבה הידוע...
מה כבר אפשר לחדש בעלילה שעוסקת בצעיר וצעירה יפיפיים!
שמתאהבים!!!
ומתפייטים לאורך כל הסיפור על עיני התכלת (שלו) ועל העור החלק והשפתיים האדומות (שלה)
על השיער שממסגר את פניה, ואיך לעזאזל היא לא דוגמנית???
כי היא פשוט יותר מדי חכמה ומוכשרת בשביל זה!
היא רוצה לעשות כסף.

סיפור המסגרת המעניין יותר מהדמויות מתמקד בפליטים שברחו לאזור סין. לא רבים יודעים אבל סין הייתה אופציה טובה עבור הפליטים היהודיים שהצליחו להגיע כל-כך רחוק. סין הייתה מדינה שהתייחסה ליהודים טוב יותר ממדינות אירופה הכבושות, אולי מכיוון שבעצמה סבלה מאכזריות רבה במהלך הדורות.

הפערים התרבותיים שמודגשים בסיפור - הדעות השמרניות של בת האצולה הסינית למול המהגר היהודי הפצוע שאין לו מה להפסיד - מובילים את הקריאה.
ועלילת המשנה על הארוס הסיני של הגיבורה, שידוך שאין ראוי ממנו - שאיתו בא הקושי של צעירה סינית שקיבלה מכל טוב הארץ להציב איש לבן יהודי כעובדה מוגמרת וכסיבה מספיק מוצדקת לביטול האירוסין -
יוצקים מתח טוב והוא זה שהופך את סיפור האהבה השגרתי הזה למסעיר יותר.

הספר שזור בביטויים הלקוחים מהתרבות הסינית, תרבות מסקרנת וסגורה שלא תמיד ניחשף אליה כ"מערביים" (כינוי שהסינים יורקים בגנאי במהלך הספר)
מוזמנים לגזור ולשמור ולהכין פתקים לעוגיות מזל:

*בשנגחאי, אם את אישה ובעלת עסק אינך יכולה לעבור במנהרה של עכבישים ולצאת משם בלי קורים בשיער.
*זרים לא מגישים לסינים אוכל או משקה. זאת פגיעה בכבודם.
*בסרטים הסיניים אף פעם לא תמצא גיבורה גרושה, ואפילו לא אלמנה שנישאת מחדש. הקהל כאן אוהב גיבורות תמימות.
*את יכולה להינשא לגבר שאינך אוהבת, אבל לא לגבר שאין לו כסף.

ז'אי ג'יאן

» ביקורות נוספות של המורה יעלה
» ביקורות נוספות על השושנה האחרונה של שנגחאי