ספר בסדר

הביקורת נכתבה ביום שבת, 30 באוגוסט, 2025
ע"י פרל
ע"י פרל
הביוגרפיה "איש אשר רוח בו" (הוצאת כנרת זמורה, 2025) מאת אודי בן סעדיה, מחזאי ובמאי תיאטרון, ביקש לשרטט את דמותו של גיבור ישראל בחייו ובמותו, קצין הימ"מ, רב־פקד ארנון זמורה ז"ל. בספר נכתב שזמורה נהג לומר כי "בסוף הדרך, כשאסתכל בראי ואשאל את עצמי מה עשיתי עם הזמן שהיה לי, האם לעצמי בלבד או למען משהו גדול ממני, ולחברה בה אני חי, אדע לענות לעצמי" (עמ׳ 46).
זמורה גדל במוצא עילית, בן לראובן ורותי, ולו שתי אחיות ואח. אביו ראובן, שירת בצבא ביחידת חילוץ מיוחדת. לאחר שנה "שבה היה מגויס לחיל החרמ"ש, הוא ביקש להתנדב ליחידה מובחרת שעוסקת בחילוץ של טייסים" (עמ׳ 22). המחבר ציין כי "בכל הפעמים האלה, כשראובן היה מספר על המבצעים שבהם נטל חלק בצבא, הוא שם לב שעיניו של ארנון בורקות. אולי כבר מגיל צעיר הוא דימה את עצמו נוטל בהם חלק?" (עמ׳ 23).
כשהתגייס בנובמבר 2005 בחר "לשרת ביחידת אגוז – יחידת הקומנדו של זרוע היבשה, שהייתה מסונפת באותה תקופה לחטיבת גולני" (עמ׳ 47). צחי מצרי, לוחם באגוז שזמורה היה מפקדו בטירונות, סיפר על מפגש עמו במבצע "עופרת יצוקה". זמורה היה אז בשירות קבע במדור לוחמה באגוז "ונמצא בחפ"ק מפקד היחידה " (עמ׳ 70).
"כמה שעות לאחר הכניסה הרגלית לעזה אנחנו כבר ממש בפאתי ג׳בליה, חושך ומתחילות הפגזות כבדות של מרגמות לכיוון הכוח" (עמ׳ 69). מצרי סיפר שאז "כמובן שמתחילים לצעוק מלפנים אם כל הכוח בסדר. אני מנסה להבין אם מדובר במרגמות שלנו או של מחבלים (ומיותר לציין שבשלב הזה אני מת מפחד..). כשהעשן מתחיל להתפזר אני מרגיש פתאום טפיחה על הכתף, אני מסובב את הראש ורואה את זמירה עומד מאחורי, כמו כוכב מסרט אקשן, המצנפת שעל הקסדה מכסה חצי מהפנים, אבל אני בכל זאת מצליח לראות את החיוך הכל כך מפורסם שלו, אומר לי: "מצרי מה אתה דואג? המפקד ארנון כאן." אני מחייך אליו חזרה והוא עובר יחד עם כל חפ"ק מפקד היחידה דרך הכוח שלנו וממשיכים בתנועה… שום דבר לאחר מכן כבר לא היה מפחיד יותר" (עמ׳ 70).
לאחר תקופה כמדריך צניחה זמורה החליט להתגייס לימ"מ, יחידת העילית של המשטרה, מיחידות הכוחות המיוחדים הטובות בעולם. "לאחר שעבר מבחנים וגיבוש, הוא הצטרף לקורס לוחמים שנמשך שמונה חודשים, ובו למד את כל מקצועות היסוד של הלחימה ואת ההתמחויות השונות" (עמ׳ 104). עם סיום קורס ההכשרה "הוא הצטרף כלוחם לצוות הייעודי – צוות שבמסגרת הפעילות שלו אפשר היה, בין השאר, להביא לידי ביטוי את המיומנות והניסיון הרב שצבר בתחום הצניחה החופשית" (עמ׳ 104). כבר מההתחלה, סופר, הוא בלט.
כשעזב את הצוות הייעודי בימ"מ כתב זמורה ללוחמים כי "הצוות מורכב מאנשים, מאיתנו. ואנחנו נדרשים הרבה מעבר לסטנדרט היחידתי של לחימה בסמטאות וחילוץ בני ערובה" (עמ׳ 97).
נוסף על ייעוד זה, כתב, "אנחנו התנדבנו למקצוע הצניחה – לצאת מכלי טיס, בלילה, עם ציוד מעל שטח לא מוכר, זה משהו יוצא דופן. הצניחה מאתגרת את הצנחן רגשית, פיזית ומנטלית" (עמ׳ 98). זמורה ציין כי לאורך התקופה בה פיקד למעשה על הצוות העקרונות שהנחו אותו היו "לדאוג לאנשים, לעמוד על הערכים, ולא לחזור על טעויות שאני עושה, אלא ללמוד מהן" (עמ׳ 98).
ב־7 באוקטובר 2023 קפצו כוחות הימ"מ ליישובי עוטף עזה ובהם גם הצוות בפיקודו. סמוך לקיבוץ יד מרדכי נתקל הצוות בעשרות מחבלי חמאס. "ארנון מורה לאנשי הצוות שלו להתפרש על פני השדה החרוש הנמצא מצד שמאל, וכך הם מתקדמים מטר אחרי מטר, קופצים מנקודת מסתור אחת לשנייה, אבל לא מאבדים לרגע קשר עין עם המטרות שמולם. נחושים. אמיצים. לא מוכנים לוותר" (עמ׳ 112). וכך, "הם מתקדמים לאט־לאט דרומה, ופוגעים במחבלים שמסתתרים בין השיחים" (עמ׳ 112). היה זה "קרב עיקש. קשה. ארנון מנצל את כל הניסיון הרב שהוא צבר במסגרת השירות שלו ביחידת אגוז בצבא. ההיכרות העמוקה עם תנאי השטח. ההבנה מה מתרחש בכל רגע ורגע" (עמ׳ 112). לדברי המחבר "הקרב הזה שנמשך כתשעים דקות, הוא זה, כפי שיתברר בהמשך, שמציל את חייהם של חברי קיבוץ יד מרדכי הסמוך, מונע טבח נוסף באחד מיישובי העוטף, ועוצר את פלישת המחבלים צפונה למרכז הארץ" (עמ׳ 112).
שר הביטחון לשעבר, אלוף (בדימוס) יואב גלנט, כתב בהקדמה לספר כי "מבצע ארנון שבוצע תוך כדי מלחמת חרבות ברזל ב־8 ביוני 24', היה אחד ממבצעי החילוץ הנועזים והייחודיים שבוצעו על ידי מדינת ישראל בכל שנותיה" (עמ׳ 9). גלנט ציין כי "בחוד החנית של הכוחות הפורצים ניצבו לוחמי הימ"מ והשב"כ, שכם אל שכם, כשהם נעזרים במעטפת של כוחות אוויר ויבשה אשר סייעו בביצוע המשימה" (עמ׳ 9). ואכן, "המבצע השיג את מטרתו באופן מלא והביא לשחרורם של 4 חטופים משבי החמאס: נועה ארגמני, אלמוג מאיר ג'אן, אנדריי קוזלוב ושלומי זיו" (עמ׳ 9). אבל, כתב, זה לא היה בלי מחיר. "בקרב שהתחולל בתוך הדירה בה הוחזקו שלושה מהחטופים נפל רב־פקד ארנון זמורה ז"ל" (עמ׳ 9). גלנט כתב כי לא הכיר את זמורה "טרם המבצע, אך זכיתי לפגוש בו בתדריך האחרון שקיימתי לכוחות זמן קצר לפני הביצוע" (עמ׳ 9). אז הציג זמורה "בפירוט את התכנון של הכוח עליו פיקד, ואשר היה צפוי לפרוץ דרך גרם המדרגות אל תוך הדירה בה הוחזקו החטופים" (עמ׳ 10). במבצע, סיכם שר הביטחון לשעבר, "כדרכו, ביצע ארנון את תפקידו כמתוכנן, בנחישות ובאומץ לב, אך במהלך הקרב נפגע מאש מחבל ונפצע אנושות. חבריו עשו כל שביכולתם כדי לטפל בו ולחלצו, תוך שהם מסכנים את חייהם בקרב גבורה של חילוץ החטופים ופינוי הלוחמים, בהתאם למסורת המפוארת של לוחמי הימ"מ" (עמ׳ 10).
מפקד הימ"מ, תנ"צ ח׳, סיפר כי "בהכנות למבצע חילוץ החטופים ראיתי מפקד מדויק להפליא. נחוש וחדור מטרה, ובעיקר מבין את גודל וחשיבות המשימה. לא היה לי ספק שנצליח. הכוח היה חדור מטרה להביא את החטופים בריאים ושלמים" (עמ׳ 101). משימת חילוץ בני ערובה, סיפר ח׳, "הינה משימה מורכבת ומסוכנת ביותר, מכיוון שאתה יכול להכין את עצמך למשימה בצורה הטובה ביותר, אבל שינוי קטן יכול לשבש את התוכנית, ובני הערובה יכולים להירצח. מיותר לציין שהמשימה מהסוג הנ"ל הינה משימה ערכית ביותר" (עמ׳ 101). במהלך ההכנות למבצע, העיד מפקד הימ"מ, "הרגשתי שיש מסוגלות גבוהה מאוד לבצע את הפעילות, ביום, בשטח עוין מאוד, עם פוטנציאל הסתבכות גבוה בדרך אל היעד, בתוך היעד (החילוץ) וביציאה מהיעד. המבצע הצליח בשני המוקדים והצלחנו לחלץ ארבעה חטופים. לא שמחתי, כי שילמנו מחיר כבד מאוד" (עמ׳ 101).
ספר מרתק שניכר ממנו שהיה אדם אשר רוח בו שניצל את זמנו כאן היטב בשביל לחיות למען משהו גדול ממנו, ולמען החברה בה חי. שנהיה ראויים.
5 קוראים אהבו את הביקורת
» ביקורות נוספות של פרל
» ביקורות נוספות על איש אשר רוח בו - סיפור חייו ומותו של לוחם הימ"מ רב-פקד ארנון זמורה
» ביקורות נוספות על איש אשר רוח בו - סיפור חייו ומותו של לוחם הימ"מ רב-פקד ארנון זמורה
5 הקוראים שאהבו את הביקורת