ביקורת ספרותית על מאזן האימה מאת רפי סיטי
ספר בסדר

---

המותחן "מאזן האימה" מאת רפי סיטי (כנרת זמורה ביתן, 1996) נפתח ביפן. ראש המוסד, דן ארבל ביקש לפגוש שם את סטיבן גיבסון, לוחם מוסד שפרש. ארבל, ראש המוסד, "החל את דרכו הביטחונית בשירות הצבאי. ההילה שאפפה את השירות בצנחנים, הכומתה האדומה והנעליים האדומות הביאו אותו לשרת שם. בגל עשרים וארבע השתחרר מהצבא ופנה ללימודים אקדמיים" (עמ׳ 10). מהאוניברסיטה התגייס למוסד והיה למפעיל סוכנים. הסוכן המרכזי שלו היה גיבסון, אך גיבסון אינו כפי שהוא נראה.

"לאחר שסיימתי את שירותי הצבאי בישראל, באחת היחידות המובחרות, הלכתי ללמוד הנדסת מחשבים" (עמ׳ 158), סיפר בהמשך הספר. הוא סיים לבסוף דוקטורט בתחום ב־MIT ועבד כמהנדס בתעשיית ההיי טק. לאחר שמחבלים רצחו את אשתו ובתו, סיפר, "אסף אשל, האיש שהייתי פעם, מת, ונולד איש חדש, סטיבן גיבסון, רוצח בשירות המוסד" (עמ׳ 159). לאחר מבצע כושל בסוריה פרש והגלה עצמו ליפן. עתה, כעבור שנתיים, ארבל זקוק לו שוב. ארגון טרור רצחני, שבראשו עומד איל ההון הסעודי זיאד אבו מדין, חדר לחברת EDS הבריטית במטרה להניח ידיו על טכנולוגיה שתאפשר לו שליטה בנשק להשמדה המונית.

במטרה לכפר על הכשל בסוריה גיבסון, הוא אשל, בחר להיענות לבקשת ארבל וחדר לחברת EDS. המשימה הפכה עד מהרה לקטלנית, והוא מצא עצמו נתון בסכנת חיים חמורה. במקביל, בישראל החליט ראש הממשלה כי גיבסון מסוכן לישראל והורה למוסד, כנגד המלצת ארבל, לחסל אותו. כך הפך גיבסון לנרדף גם בידי אנשיו של אבו מדין וגם בידי אנשי המוסד. בשיאו של הספר נדרש גיבסון לפקד על סיירת מטכ"ל במבצע חשאי כנגד זיאד אבו מדין. סא"ל "נמרוד להב, מפקד סיירת מטכ"ל" (עמ׳ 266), לא היה שבע רצון מכך. "להב היה איש צבא בכל רמ"ח איבריו , החל מתספורתו הקצוצה, פניו צרובי השמש שהפגינו קשיחות והחלטיות, וכלה בתנועותיו הקשוחות ובסגנון דיבורו הקצוב. הוא ניסה להבליע את התסכול והמרירות שהצטברו בו לנוכח מינויו של סטיבן, שאותו הכיר כאסף אשל שנהג בעבר לשרת במילואים בסיירת. הוא ראה במינויו למפקד הכוח הבעת אי אמון מצד הרמטכ"ל בכישוריו המקצועיים" (עמ׳ 267). אבל עד מהרה גם להב הבין מדוע גיבסון הוא מפקד המבצע, שכן יכולותיו המשלבות בין בקיאות טכנולוגית למיומנות הקרבית הן ללא תחרות.

המחבר, רפי סיטי, יליד 1954, הינו מהנדס מחשבים בכיר, כתב ספר מותח מאוד אבל מי שבקי בספרי הז׳אנר יזהה בקלות את קווי הדמיון בין העלילה רקם לבין הספר "זהות כפולה" שכתב רוברט לדלום על הסוכן החשאי ג׳ייסון בורן. סיפור פועל על פי קווי עלילה שבמרכזה מרגל או לוחם בודד, אשר אף כי הוא מצטייר כפראנואיד בתחילה, מתברר שאכן מתנהל אחריו מצוד, לעתים על ידי עמיתיו לארגון, והוא רדוף ונמלט עד אשר הוא מוצא לעצמו עמית או חבר, שלא ברור אם ניתן לבטוח בו (לרוב אישה יפה). בדרך כלל על פי נוסחה זו מצליח הפרוטגוניסט להוכיח כי הוא חף מפשע ולהביא את הרשעים על עונשם. בעלילה שכזו תמיד מצויה בקונפליקט זכותו של הגיבור להפעיל את כל כישוריו, אותם רכש ובהם השתמש בשירות המולדת, כנגד רודפיו ובכדי לנצח את אויביו אף כי לא קיבל לכך הכשר על ידי המדינה. הספר רווי תיאורי פעולה מנופחים ומוגזמים בהם מפגין גיבסון את שליטתו בשיטת ה"שלוף – דרוך – תירה".

בהחלט אפשר.

» ביקורות נוספות של פרל
» ביקורות נוספות על מאזן האימה