ביקורת ספרותית על חף משפע - איך הפכתי מאדם חרדתי, פסימי וקוטר לא נורמלי לאותו אדם בדיוק - רק עם שפע מאת עומר ברק

---

"אקדח המופיע במערכה הראשונה יורה במערכה האחרונה" (לא זוכרת מי אמר למי, תשלימו לי בתגובות)
כשקניתי (לא יודעת למה, כנראה שיווק מאסיבי) את ספרו הראשון והמאוד מדובר של עומר "לחוץ חתונה",
ואף הלכתי להרצאה שלו ושל רענן שקד על כתיבה ועל להיות רב מכר (אף פעם לא הבנתי את החיבור ביניהם, אבל אחרי הספר "חף משפע" אני נוטה לחשוב שזה פשוט חיבור בין שני אנשים חרדתיים ואובססיביים! אין קשר לכתיבה)

הבנתי שהושפעתי יותר ממה שנוח לי להודות מהביקורת של גורי אלפי על הספר שהודפסה על הכריכה. משהו בסגנון "תקנו את הספר גם אם הוא לא טוב, עומר כל-כך רוצה שתקנו אז תקנו לפחות מרחמים"
ואני רחמנית בת רחמנים מיד קניתי את הספר, והתבאסתי על עצמי.
ואז קניתי את הספר הבא שלו, ועכשיו אני רואה שזה פשוט באמת מערך שיווקי שאני נופלת בו.
אבל בספר הבא שלו אני מפסיקה... אני יכולה להפסיק מתי שאני רוצה.

הביקורת ההיא של גורי אלפי, ובעיקר, כסופרת - המחשבה איך בדיוק הוא השיג את הביקורת של גורי אלפי - עלתה לי המון פעמים בראש. זה מה שקורה עם מחשבות טורדניות, ועומר מסביר על הלופ הזה בספר.
אני מדמיינת שעומר פשוט ניגש ואמר: "אני מעריץ אותך וחייב שתכתוב שקנית את הספר שלי, הספר לא קשור אלייך בכלום גורי, אתה בכלל סנדאפיסט ואני בנאדם חרדתי ושקוע בעצבות. אז כך שלא אכפת לי מה תכתוב העיקר שזה יהיה תחת השם שלך ואז אנשים יקנו את זה כי אתה קנית ואתה מגניב, והם יעשו מה שאתה עושה...".

אני יכולה להבין את התועלת של גורי אלפי מזה. להציג את עצמו כמי שעומר ברק התרפס בפניו, ואז אם הספר מצליח (מה שבאמת קרה!) אתה אוטומטית מטפס בדימוי שיש לאנשים בראש לגבייך.

אני גם קצת יכולה להבין את עומר. אמנם לבנות יותר קשה להציג את עצמן בצורה כזו, אבל לפאר אדם יתר על המידה יכול לקדם את המטרות שלך. עומר כתב ספר שלם שהפך לרב מכר ועוסק בהתרפסויותיו לבחורה על אף שאינה בת אצולה. אז מה אכפת לו להציג את עצמו כמתרפס בפני גורי אלפי - שיש שיגידו שהגיע ממשפחה לא פראיירית?

ובכל אופן - עומר בכל זאת הפתיע כאן, בהיותו מילניסאחי - בן דור ה-Y ויחד עם זו סאחי שלא מתנצל על כך. בדור שחרט על דגלו שהדבר הגרוע ביותר זה להיות רגיל - להודות שאתה אוהב מוזיקה וסרטים פופולריים ולא איזה ספר או סרט נדיר שאף אחד לא שמע עליו מעולם כולל המחבר שלו אבל אתה לא אכלת ולא שתית ולא הלכת לעבודה חמישה ימים ולמדת אידיש במיוחד כדי להגיד שקראת אותו בשפת המקור...

אם לא עשית אף פעם דבר כזה אתה לא מילניאל.

אז שמעו סיפור - יום אחד עומר ברק הזה חשב שהוא פשוט ייגש (כמה מילניאלי מצידו) עם התסריט שלו על בחור ממוצע שמחפש אהבה לא ממוצעת (ורוצה לפרוץ את תקרת הזכוכית של מה שחושבים שמגיע לבחור כמוהו) לאחד הבכירים בתקשורת הישראלית המיינסטרימית.

אין בן דור ה-Y שלא יצרום לו השילוב - בחור סאחי שלא מתנצל על כך שרוצה לעשות סרטים סאחיים ובכך להשמיע את קול הדור הזה מזווית (ה' ישמור) סאחית!
הייתי חייבת לצטט את התשובה שהוא קיבל. למי שאין לו זמן לקרוא, התקציר של תגובת הבכיר היא : "חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחלחלחלחלחלח"
הגרסה הארוכה:

"זה לא היה 'לא' מנומס". זה היה 'לא' מקטין ומשפיל. הגדיל לעשות מנהל התוכניות של אחד מגופי השידור הגדולים בארץ ששמע את הרעיון ואמר לי, 'זה רעיון מעולה!'
'באמת?' לא האמנתי למשמע אוזני.
'כן!' הוא התלהב ופתח בקבוק בירה ששלף ממיני-בר שנמצא מתחת לשולחן, כי האנשים האלה מתעקשים להיות קלישאה, 'אנחנו רק צריכים שהוא יצא מהארון לפני סוף העונה הראשונה'
'מה?' הייתי מבולבל.
'נו, ברור שהבחור שאוהב סרטי בחורות וחולם על רומנטיקה הוא גיי ולא יודע את זה'
'הוא לא גיי', אמרתי.
'ברור, ברור' הוא לקח לגימה ששאבה חצי בקבוק,
'בהתחלה גם הוא לא יודע את זה, אבל לאט-לאט הוא יגלה שהוא נמשך לגברים, ומשם...'
'הוא לא גיי' אמרתי, הרבה יותר בהחלטיות.
'אה'.
'כן'.
'אז... הוא סתם בחור שמן שרוצה להתחתן?'
הנהנתי במבוכה.
'וואו', הוא זרק את הבקבוק שהתרוקן לפח שהיה לידו.
'אם ככה זה הרעיון הכי גרוע ששמעתי בחיים שלי'

ואז בחוצפה מילניאלית הוא מתפטר בסערה מידיעות אחרונות כי גם הם לא רצו את הרעיון הכי גרוע בעולם.
כותב את הספר "לחוץ חתונה", מגייס מערך שיווק מאסיבי, גורם לי לקנות את הספרים שלו והופך אותי לפחות בעלת שפע ממה שהיה לי ואותו יותר לבעל שפע. כרגע זה עוד 28 ש"ח לעו"ש.
וכך, ילד, התנהגו צעירים שגדלו בשנות האלפיים.

ועכשיו ברצינות - מה שכן התחברתי אליו בספר, כי גם אני גדלתי ככה על אותם ערכי תרבות מאפשרים - גם אם לא על ידי ההורים אז על ידי הסביבה החברתית שהייתה די דומה אצלי ואצל עומר, פלוס העובדה ששנינו גם סבלנו מבריונות קשה עקב נסיבות שאינן תלויות בנו...

היה הקישור הזה במוח שעברנו על ידי התרבות הפופולרית בין אירוע משנה חיים לטובה יחד עם מטמורפוזה של האישיות והפיכה לאדם אחר: כמו זכיה בפרס הגדול בלוטו או חתונה כמו במקרה של עומר, או התקבלות בחברה "צודקת" כמו במקרה שלי שהחלטתי לחזור בתשובה בתקווה ששם לא אקבל יחס בריוני כבחורה צנועה שמאמינה בעזרה הדדית.
הגרסה המקוצרת של היחס שבאמת קיבלתי בדת:
"חחחחחחחחחחלחלחלחלחלחלחלחלחלחלללחחחח"
הגרסה הארוכה נשמעה קצת כמו התגובה של הבכיר לעומר ברק. רק במקום לחשוף יציאה מהארון ניסו לחשוף שאני הסטיגמה שיש להם על חילונים וההוכחה לכך היא שאני לא מכבדת את הרבנים כמו שהן מכבדות את הרבנים. (כשאני זו שעברתי לירושלים כשלא היה לי חסר כלום בחילוניות והחלפתי עולם מושגים ומערכת חברתית ולבסוף גם פספסתי את סיום התואר, עבור הרבנים האלה - בזמן שהן פשוט נסעו באוטובוס פנימי למכללה או למדרשה שקיבלה אותן בזרועות פתוחות ונתנה להן מבחר רבנים או שאלו את אביהן הרב). אז כן, לי יש קצת יותר טינה על זה שעברתי מסע כזה, הקרבתי את התואר והביטחון הכלכלי וחיפשתי תשובות... מעניין למה?

ואז עומר (קללה שאני לא אגיד) מקבל חזרה מכתב משלוש הוצאות שרוצות להוציא את הספר שלו. בדיוק כשהוא כבר עמד לוותר.
והוא כמובן תיעד באובססיה את העריכה שעבר הספר (עריכה מסיבית למדי, הורדה של 20,000 מילים) בפייסבוק על ידי סופרת שהוא (איך לא) מעריץ.
לצד מחמאות ותשבוחות, שזה מה שכל מיליניאל לא מנוסה מצפה לו כשהוא הופך לסופר נערץ במידת מה - עומר לא ציפה ולא הכין את עצמו למבול של תגובות ארסיות.
תגובות שאולי היו משתקות אותו מלכתוב את הספר מלכתחילה. כנראה שהבכיר הזה מערוץ גדול בישראל לא היה לבד.

אז עומר לא הפך לאדם אחר, וטוב שכך. למרות שגם אני די אוהבת לשנוא את עומר, ממעט התגובות הארסיות שהוא פרסם הבנתי שיש אנשים שלקחו את זה בכלל לרמה אחרת של להיות הייטרים, משהו שאני לא אעשה גם אם מדובר בסופר שהצליח לפרוץ את תקרת הזכוכית של בני דורו (ודורי) באשר למבוגרים יותר בתעשייה שלוקחים עליו חסות (כמו אותו גורי אלפי) שהפיקו לו סרט בהשתתפות שמות גדולים כמו דינה סנדרסון, גורי אלפי ודניאל גל... (משבצת נחשקת לכל הדעות)

בקיצור אסכם את הספר: עומר יש לו בעיות, עכשיו הוא גם גרוש עם שניים... קצת אירוני,
אך בניגוד לרובנו - הוא לקח את הבעיות שלו ועשה מהן כסף.

גיבור ספרותי יודע בדיוק מה הוא רוצה, זו הסיבה שהוא נקרא גיבור. והשפע, לטענת עומר, נובע פשוט מאיך שאתם מספרים את הסיפור שלכם. עומר, למרות ההייטרים, מספר לעצמו שהוא הצלחה.

בונוס נוסף שיש בספר זה שמוזכרים הרבה ספרי עזרה עצמית שאני אוהבת, ואיך שהם השפיעו על חייו של עומר. זה כמו לקרוא הרבה סקירות ברצף, מה שאני עושה בכל מקרה. היי - יש לי לרעיון שיגרום לכל בכירי הוצאות הספרים לצחוק - תארו לכם שנאגד את מיטב הביקורות בסימניה לספר?

ובכל אופן רשימה חלקית של ספרי הגורואים המשותפים לי ולעומר: "הסוד", "אבא עשיר אבא עני", "אתה יכול לרפא את חייך".
לאחר הקריאה בהם עומר החליט יחד עם רענן שקד שהוא בעצמו יכול להיות גורו, וקרא לסדנה שלהם "לכתוב את עצמי".

המוטיב החוזר - כל ההנהלה חוץ מרענן שקד הרימו גבה - למה שאנשים ירצו ללמוד לכתוב בגוף ראשון את סיפור החיים שלהם?
רענן ועומר הכריחו את עצמם להיות קרים ואדישים אל מול האסונות הכי גדולים שאנשים סיפרו להם, שהפכו להיות בסדנה "האירוע המחולל".
אנחנו מרותקים לסיפור הטראומה, מרגישים שאין לנו ברירה אלא פשוט לדאוג שהסיפור הזה... לא היה.

ואיך קשורה לכל זה רשת H&M?

נגלה רק שזה קשור איכשהו (לא מפתיע וסאחי) לכסף.
עומר קושר בין התקף החרדה הכלכלי שלו לבין סיפור טוב - האם ה"סרט" שרץ לי עכשיו בראש הוא מעניין? האם זה מתרחש עכשיו או בעתיד? האם זה משהו שכבר כתבתי וחפרתי בו אלף פעם?
כשמתחקים אחר הדפוס החמקמק אפשר גם לשאול את עצמנו שאלה רצינית: "מה הייתי אומר לילד שלי, אם זה היה הוא ולא אני?"
(שאלה שלי אישית עזרה המון, טיפ שאמא שלי לימדה אותי ושהפחית באופן מאוד מאוד משמעותי את הסבל שלי מחרדה)

וזו שאלה טובה מה אומרים לילדים האלה במלחמה, כשאתה עצמך אפוף חרדות. זה אולי הפחד הכי גדול שלי וכנראה שאני לא לבד.
ושוב הדפוס המוכר של להאשים את עצמי שלא התכוננתי כראוי למחלמה(!)
אבל מי חשב שזה יקרה?

» ביקורות נוספות של המורה יעלה
» ביקורות נוספות על חף משפע - איך הפכתי מאדם חרדתי, פסימי וקוטר לא נורמלי לאותו אדם בדיוק - רק עם שפע