ביקורת ספרותית על אמרות היסוד - על האושר וההנאות האמיתיות - זמן לפילוסופיה # מאת אפיקורוס
ספר מעולה

---

40 אמרות של ה"כופר" האולטימטיבי במסורת היהודית, בצירוף מבואות ופירושים מופתיים שבלעדיהם הטקסט הזה קשה מאוד להבנה.
אפיקורוס כתב מעל 300(!) חיבורים, וכל מה שנשאר לנו זה קומץ אמרות, מכתבים וציטוטים שנשמרו אצל אחרים. אני אף פעם לא אפסיק להיות עצוב על כל מה שאבד לנו מיוון העתיקה..

בכל מקרה, המהות של הפילוסופיה האפיקוריאנית היא הגעת האדם להנאה האולטימטיבית בחיים האלה. מה שמעניין זה שמבחינת אפיקורוס שיא ההנאה אינו נמצא בחגיגות ליברטיניות אחוזות טירוף, כפי שיש המציגים אותו (בעיקר במחוזות היהודים) אלא בהימנעות מכאב. חוסר סבל הוא - הוא ההנאה האולטימטיבית, ואין רע במוות, בהיותו אירוע טבעי וכזה שאינו כולל סבל. קצת מזכיר את משנתו של בודהה, ומעורר בי סקרנות האם אפיקורוס הושפע ממנה, שכן אנחנו יודעים על פילוסוף שהצטרף לאלכסנדר הגדול במסעו להודו, התוודע לבודהיזם, וכשחזר ליוון הפיץ את משנתו שכללה הרבה מהרעיונות הללו. alas, כתביו של אותו הפילוסוף חסרו מזל אפילו יותר מאשר של אפיקורוס, ולא נשאר לנו מאומה מהם כדי לבחון האם הוא השפיע על אפיקורוס..

אני לא בטוח אם אני מסכים עם הרעיונות שלו, אבל אין ספק שהם מעוררי מחשבה, ויושבים על השורש המבוסס שתשוקה אל מה שאינך יכול למלא מובילה לסבל.
הפורמט של הספר הזה, מספר עמודים בודדים של אמירות אפיקורוס, עם עשרות עמודי פרשנות מסביבם, הוא מעניין. המתרגם והפרשן מפרט על המון אפשרויות תרגום שונות ואופני הבנה שאפשר לגזור מהמילים הצנומות של אפיקורוס.
זו העוצמה המוזרה שיש בלקוניות; לפעמים מילים כל כך מעטות מכילות בתוכן עולם ומלואו, קצת כמו ארון הבגדים ונרניה, או הפרגמנטים שנשארו לנו מסאפפו השמיימית.

חלק שמאוד אהבתי הוא האמרות שאפיקורוס הקדיש למשמעות הצדק. בערך רבע מהאמרות עוסקות בצדק ומהותו, וכשקראתי אותן כמעט פלטתי צעקת פליאה - הוא מגדיר, אחד לאחד, את מונח הNAP המודרני, שמהווה עבורי מגדלור למוסר אישי וציבורי, ושחשבתי שפותח רק בעת החדשה. זה פשוט מדהים.
NAP, למי שלא מכיר, זה העיקרון שממנו האידאולוגיה הליברטריאנית נגזרת, וזה ראשי תיבות של "עיקרון אי האגרסיה". כלומר, על המדינה להתערב במציאות רק כשההתערבות הזו הכרחית כדי למנוע פגיעה בזכויות הטבעיות של אדם אחד על ידי אדם אחר.
או, כפי שאפיקורוס הגדיר את זה לפני יותר מאלפיים שנים:
"הצדק על פי הטבע הוא חוזה הדדי תועלתני, שלא להזיק לאחרים ולא להינזק" (אמרה 31)

אני מאוד ממליץ על הקריאה למי שמוכן לאמץ קצת את הראש ואוהב פילוסופיה, בדגש על יוונית כמובן. רצוי גם לשחות קצת בחומר לפני הקריאה, לפחות ברמה של הכרה כללית של הרקע ההגותי והריאלי ליצירה הזו, אבל המתרגם עושה גם כך עבודה מעולה במבוא, בהבהרת ההקשר הזה למי שפחות בקיא.

יחד עם העבודה המעולה של המתרגם, קצת חורה לי שנהר הוציאו את החיבור הדקיק הזה בתור ספר עצמאי, במקום לכל הפחות לשלב אותו עם שלושת המכתבים שאפיקורוס כתב לתלמידיו ושרדו עד ימינו, ועם אמרות נוספות המיוחסות לו. לנהר יש נטייה להוציא חיבורים קטנטנים באופן נפרד, ואני מניח שזה המהלך ההגיוני ביותר עבורם כלכלית בתור הוצאה קטנה ונישתית, שלא בדיוק מפרסמת רבי מכר להמון, אבל יש בזה משהו מבאס במקצת, בעיקר כשבקושי נשמרו לנו כתבים של אפיקורוס, ואתה יוצא מהחיבור הזה עם יותר שאלות מתשובות (אבל תודה רבה למתרגם שהביא ביבליוגרפיה של חיבורים נוספים לקריאה על המשנה האפיקוראית באחרית הדבר).
אגב, נהר כעת עוסקים בתרגום סדרת ספרי "חיי הפילוסופים" של דיוגנס לארטיוס, שבספר העשירי והאחרון בסדרה הזו, העוסק באסכולה האפיקוריאנית, מביא את האמרות הללו של אפיקורוס ושלושת מכתביו, שהם למעשה רוב החומר שיש לנו ישירות מקולמוסו. האם נראה את הוצאת נהר חוזרת לתרגם את האמרות, עם המתרגם אברהם ארואטי, שנמצא כעת בתרגום הספר השביעי של "חיי הפילוסופים"? אני מקווה שכן..

לסיום, קטעים שאהבתי או מצאתי מאוד מעניינים (כי הכל מעניין בדרגה כזו או אחרת..) מהספר:

הַמָּוֶת אֵינוֹ וְלא-כְלוּם בַּעֲבוּרֵנוּ. כִּי מָה שֶׁכְּבָר הִתְפָּרֵק אֵינוֹ חָשׁ, וּמָה שֶׁאֵינוֹ חָשׁ, אֵינוֹ וְלֹא-כְלוּם בַּעֲבוּרֵנוּ. (אמרה 2)

אִלּוּ הַדְּבָרִים הַמְּשַׁמְּשִׁים אֶת הֲנָאוֹתֵיהֶם שֶׁל הַפְּרוּצִים וְרוֹדְפֵי הַתַּעֲנוּגוֹת הָיוּ מְשַׁחְרְרִים אוֹתָם מִן הַמַּחְשָׁבוֹת הַמַּפְחִידוֹת הַקְּשׁוּרוֹת בְּתוֹפְעוֹת הַשָּׁמַיִם, בַּמָּוֶת וּבַכְּאֵבִים; אִלּוּ הַדְּבָרִים הַלָּלוּ הָיוּ מְלַמְּדִים אוֹתָם שֶׁיֵּשׁ גְּבוּל לַתַּאֲווֹת וְלַכְּאֵבִים, לֹא הָיְתָה לָנוּ שׁוּם עִלָּה לְגַנּוֹת אֶת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה. הֵם הָיוּ מֻקָּפִים בַּהֲנָאוֹת מִכָּל הַמִּינִים וּמִכָּל הַסּוּגִים וּמְשֻׁחְרָרִים לַחֲלוּטִין מִכָּל כְּאֵב וְצַעַר, שֶׁהֵם הֵם הָרַע. (אמרה 10)

אֵין בְּשׁוּם אֹפֶן דֶּרֶךְ לְהִשְׁתַּחְרֵר מִן הַפַּחַד הַקָּשׁוּר לָעִנְיָנִים הַחֲשׁוּבִים בְּיוֹתֵר לְמִי שֶׁלֹּא רָכַשׁ יְדִיעָה מֻשְׁלֶמֶת בְּטִבְעוֹ שֶׁל הַיְּקוּם כֻּלּוֹ, אֶלָּא מַמְשִׁיךְ לַחְשֹׁד שֶׁמָּא יֵשׁ דְּבַר־מָה בַּסִּפּוּרִים הַמּוֹפִיעִים בַּמִּיתוֹסִים. לְפִיכָךְ, לֹא נַשִּׂיג הֲנָאוֹת מֻשְׁלָמוֹת לְלֹא חֵקֶר הַטֶּבַע. (אמרה 12)

כָּל זְמַן שֶׁהָאָדָם חוֹשֵׁשׁ וְאֵינוֹ בָּטוּחַ בְּכָל הַנּוֹגֵעַ לְמָה שֶׁמֵּעַל וּלְמָה שֶׁמִּתַּחַת לָאָרֶץ, וּבִכְלָל בְּנוֹגֵעַ לַיְּקוּם הָאֵינְסוֹפִי, — אֵין תּוֹעֶלֶת בְּהַשָּׂגַת הַבִּטָּחוֹן בַּזִּירָה הָאֱנוֹשִׁית. (אמרה 13)

הָעֹשֶׁר שֶׁעַל פִּי הַטֶּבַע — מֻגְדָּר וְסוֹפִי, וְקַל לְהַשָּׂגָה; הָעֹשֶׁר שֶׁעַל פִּי דֵּעוֹת רֵיקוֹת — נִמְשָׁךְ וְנִמְשָׁךְ עַד אֵינְסוֹף. (אמרה 15)

הַגּוּף תּוֹפֵס אֶת גְּבוּלָהּ שֶׁל הַהֲנָאָה כְּאֵינְסוֹפִי וְ[לָכֵן מִבְּחִינָתוֹ גַּם] זְמַן אֵינְסוֹפִי [נִדְרָשׁ] לְסַפֵּק אוֹתָהּ. הַתְּבוּנָה, לְעֻמַּת זֹאת, שֶׁתָּפְסָה וְהֵבִינָה אֶת הָעִקָּרוֹן שֶׁל סוֹפִיּוּת הֲנָאוֹת הַגּוּף וּשְׁלֵמוּתָן וְשִׁחְרְרָה אֶת הָאָדָם מִן הַפְּחָדִים הַקְּשׁוּרִים לֶעָתִיד, מְסַפֶּקֶת לָנוּ חַיִּים מֻשְׁלָמִים וְשׁוּב אֵין אָנוּ זְקוּקִים לִזְמַן אֵינְסוֹפִי. הַתְּבוּנָה, מֵחַד גִּיסָא אֵינָהּ בּוֹרַחַת מִן הַהֲנָאָה, וּמֵאִידָךְ גִּיסָא, בְּשָׁעָה שֶׁהַנְּסִבּוֹת מַצְבִּיעוֹת עַל הַחַיִּים הַמִּתְקָרְבִים לְסִיּוּמָם, אֵין הִיא נִגֶּשֶׁת לְקִצָּם כְּמִי שֶׁעֲדַיִן חֲסֵרָה וְלוּ דְּבַר־מָה מִן הַחַיִּים הַמֻּשְׁלָמִים. (אמרה 20)

מִי שֶׁתָּפַס עַל בֻּרְיָם אֶת גְּבוּלוֹת הַחַיִּים יוֹדֵעַ שֶׁקַּל לְהַשָּׂגָה הוּא הַדָּבָר הַמְּסַלֵּק אֶת הַכְּאֵב שֶׁמְּקוֹרוֹ בְּחֶסֶר, וְכָמוֹהוּ הַדָּבָר הָעוֹשֶׂה אֶת הַחַיִּים כֻּלָּם מֻשְׁלָמִים. מִכָּאן שֶׁאֵין שׁוּם צֹרֶךְ בַּדְּבָרִים הַנִּקְנִים בְּדֶרֶךְ שֶׁל מַאֲבָק וְתַחֲרוּת. (אמרה 21)

אִם לֹא תַּקְפִּיד בְּכָל עֵת לִבְדֹּק כָּל פְּעֻלָּה וּפְעֻלָּה בְּיַחַס לַתַּכְלִית שֶׁל הַטֶּבַע, אֶלָּא תִּסְטֶה — אִם בִּבְחִירָתְךָ אוֹ בְּהִמָּנְעוּתְךָ — לְתַכְלִית אַחֶרֶת, לֹא יִהְיוּ מַעֲשֶׂיךָ תּוֹאֲמִים אֶת מִלּוֹתֶיךָ. (אמרה 25)

אֵלּוּ מִן הַתְּשׁוּקוֹת שֶׁאִי־מִלּוּיָן אֵינוֹ מֵבִיא לִכְאֵב, אֵינָן הֶכְרֵחִיּוֹת. אַדְרַבָּה, קַל מְאוֹד לְהִתְגַּבֵּר עַל הַשְּׁאִיפָה אֲלֵיהֶן כַּאֲשֶׁר יֵרָאֶה שֶׁקָּשֶׁה לְמַלְּאָן אוֹ [כַּאֲשֶׁר יֵרָאֶה] שֶׁהֵן עֲלוּלוֹת לְהַזִּיק. (אמרה 26)

אוֹתָהּ יְדִיעָה שֶׁנָּטְעָה בָּנוּ אֶת הַהַכָּרָה שֶׁאֵין דָּבָר נוֹרָא הַנִּמְשָׁךְ לַנֶּצַח וַאֲפִלּוּ לֹא לִזְמַן רַב, [אוֹתָהּ יְדִיעָה] גַּם הִבְחִינָה הֵיטֵב שֶׁבְּעוֹלָמֵנוּ הַמֻּגְבָּל הַיְּדִידוּת הִיא הַבִּטָּחוֹן הַשָּׁלֵם בְּיוֹתֵר הָעוֹמֵד לִרְשׁוּתֵנוּ. (אמרה 28)

מִבֵּין הַתְּשׁוּקוֹת יֶשְׁנָן אֵלֶּה שֶׁהֵן טִבְעִיּוֹת וְהֶכְרֵחִיּוֹת; אֵלֶּה שֶׁהֵן אָמְנָם טִבְעִיּוֹת אַךְ לֹא הֶכְרֵחִיּוֹת; וְאֵלֶּה שֶׁאֵינָן לֹא טִבְעִיּוֹת וְלֹא הֶכְרֵחִיּוֹת. אֵלֶּה [הָאַחֲרוֹנוֹת] מְקוֹרָן בְּדֵעָה רֵיקָה. (אמרה 29)

צֶדֶק וְאִי־צֶדֶק כְּלָל אֵינָם שַׁיָּכִים לְבַעֲלֵי חַיִּים שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לְקַיֵּם הֶסְכֵּמִים [הֲדָדִיִּים] שֶׁלֹּא לְהַזִּיק לְאַחֵר וְלֹא לְהִנָּזֵק. כָּךְ גַּם הַדָּבָר אֵצֶל עַמִּים שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים אוֹ אֵינָם רוֹצִים לְקַיֵּם הֶסְכֵּמִים [הֲדָדִיִּים] שֶׁלֹּא לְהַזִּיק לָאַחֵר וְלֹא לְהִנָּזֵק. (אמרה 32)

הַצֶּדֶק אֵינוֹ "דָּבָר כְּשֶׁלְּעַצְמוֹ"; הוּא אֵינוֹ אֶלָּא סוּג שֶׁל אֲמָנָה — בְּעִנְיָנִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ בִּמְקוֹמוֹת וּבִזְמַנִּים שׁוֹנִים — שֶׁלֹּא לְהַזִּיק וְלֹא לְהִנָּזֵק. (אמרה 33)

הָאָדָם הָעוֹבֵר בַּסֵּתֶר עַל דְּבַר־מָה מִן הַדְּבָרִים הַכְּלוּלִים בָּאֲמָנָה שֶׁבֵּין בְּנֵי הָאָדָם שֶׁלֹּא לְהַזִּיק וְלֹא לְהִנָּזֵק, לְעוֹלָם לֹא יִהְיֶה בָּטוּחַ שֶׁיּוּכַל לְהִתְחַמֵּק מֵעֵין רוֹאֶה. גַּם אִם הִתְחַמֵּק אַלְפֵי פְּעָמִים עַד כֹּה, הֲרֵי עַד יוֹם מוֹתוֹ אֵין וַדָּאוּת שֶׁיַּצְלִיחַ לְהַמְשִׁיךְ וּלְהִתְחַמֵּק. (אמרה 35)

מִבֵּין הַדְּבָרִים שֶׁנִּקְבְּעוּ כְּצוֹדְקִים עַל יְדֵי הַמְּחוֹקְקִים, רַק מָה שֶׁהוּכַח בַּעֲלִיל כְּמוֹעִיל לַצְּרָכִים שֶׁל חֶבְרָה אֱנוֹשִׁית בְּיַחֲסֵי חֲבֵרֶיהָ אֵלֶּה עִם אֵלֶּה, יֵחָשֵׁב בְּבִטְחָה לְצוֹדֵק, בֵּין אִם הוּא [תָּמִיד] אוֹתוֹ דָּבָר לְכֻלָּם וּבֵין אִם לָאו. אוּלָם אִם מָאן דְּהוּא יְחוֹקֵק חֹק שֶׁתּוֹצְאָתוֹ אֵינָהּ מוֹבִילָה לְתּוֹעֶלֶת שֶׁל חֶבְרָה אֱנוֹשִׁית בְּיַחֲסֵי חֲבֵרֶיהָ אֵלֶּה עִם אֵלֶּה — מֵרֶגַע זֶה שׁוּב אֵין לוֹ דָּבָר מִטִּבְעוֹ וּמִמַּהוּתוֹ שֶׁל הַצֶּדֶק. זֹאת וְעוֹד, אִם הַתּוֹעֶלֶת שֶׁבַּחֹק מִשְׁתַּנָּה מִפַּעַם לְפַעַם, וְרַק לְמֶשֶׁךְ זְמַן מְסֻיָּם הִיא תּוֹאֶמֶת אֶת הַמֻּשָּׂג הַכְּלָלִי, לְמֶשֶׁךְְ אוֹתוֹ הַזְּמַן הִיא עֲדַיִן בִּבְחִינַת צֶדֶק; כָּל זֶה בִּתְנַאי שֶׁאָנוּ מִתְבּוֹנְנִים בָּעִנְיָנִים עַצְמָם וְלֹא מְבַלְבְּלִים אֶת עַצְמֵנוּ בִּצְלִילִים רֵיקִים מִתֹּכֶן. (אמרה 37)

הָאִישׁ שֶׁהִצְלִיחַ לְהִשְׁתַּלֵּט בְּאֹפֶן מֻחְלָט עַל תְּחוּשַׁת חֹסֶר הַיַּצִּיבוּת וְהַבִּטָּחוֹן הַקְּשׁוּרָה לַנְּסִבּוֹת הַחִיצוֹנִיּוֹת שֶׁל הַחַיִּים, הוּא זֶה שֶׁעָשָׂה אֶת אֵלֶּה שֶׁהוּא יָכֹל — לַחֲבֵרָיו; אֶת אֵלֶּה שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל — לְפָחוֹת לֹא לְאוֹיְבָיו; וְכָל אֵלֶּה שֶׁכְּלַפֵּיהֶם אֵין הוּא יָכֹל לַעֲשׂוֹת אֲפִלּוּ אֶת זֶה [שֶׁלֹּא יִהְיוּ אוֹיְבָיו] הוּא נִמְנָע מִכָּל מַגָּע אִתָּם, וְאֶת אֵלֶּה שֶׁכָּךְ מוֹעִיל וְרָאוּי לְהִתְנַהֵג אִתָּם, הוּא אַף מְגָרֵשׁ [מֵחַיָּיו]. (אמרה 39)

אֵלֶּה שֶׁהִצְלִיחוּ לְסַפֵּק לְעַצְמָם אֶת הַבִּטָּחוֹן הַמֻּשְׁלָם בִּסְבִיבָתָם הָאֱנוֹשִׁית, הֵם גַּם הַלָּלוּ שֶׁחָיוּ אֵלֶּה עִם אֵלֶּה בַּהֲנָאָה מֻשְׁלֶמֶת בְּשֶׁל הָעֲרֵבוּת הַהֲדָדִית הַחֲזָקָה בְּיוֹתֵר לְבִטְחוֹנָם; וְחַיֵּיהֶם מְלֵאִים כָּל כָּךְ בְּאִינְטִימִיּוּת, עַד שֶׁאֵינָם מְבַכִּים אֶת מוֹתוֹ לְלֹא עֵת שֶׁל אֶחָד מֵהֶם כְּמִי שֶׁיֵּשׁ לְרַחֵם עָלָיו. (אמרה 40)


נב - אפיקורוס האמין שהכל מורכב מאטומים, הוא תפס אותם באופן מאוד שונה מההבנה המדעית שלהם שיש לנו היום (למשל; "הכל" אליבא דאפיקורוס כולל גם את התודעה, ממש כל דבר היה עשוי מאטומים לדעתו) אז זו תפיסה שגויה בהתאם לידע שיש לנו כיום, אבל היא עדיין קרובה בהרבה להבנה המודרנית מאשר התפיסות של בערך כל הקולגות שלו, ודי אם נזכיר את הרקליטוס והאובססיה שלו לאש בתור הרכיב היסודי בכל.
אז good for you, אפיקורוס.

» ביקורות נוספות של roeilamar
» ביקורות נוספות על אמרות היסוד - על האושר וההנאות האמיתיות - זמן לפילוסופיה #