ביקורת ספרותית על יופי של עברית (מהדורה מחודשת) מאת אבשלום קור

---

יום הזיכרון הוא יום שתמיד יש לו שני צדדים, מצד אחד כאב ומצד שני גם תקווה.
יש משהו מאחד ביום הזה, שבנוסף על היותו תזכורת למחיר של החיים במדינה הזו - הוא גם עוצר אותנו ליממה ומאפשר להתנהג שונה מבדר"כ, לחשוב יותר לעומק ולהיזכר בדברים שחשובים לכולנו...
כמו למשל השפה העברית. לפעמים אנחנו כל-כך רגילים לעברית כשפה האולטימטיבית לדבר, לכתוב, לקרוא, להתלונן בה ועליה, לאהוב ולשנוא... וכן גם לכתוב ביקורת באתר זה שרובו מורכב מאוהבי ספרים עבריים(!)
ומרוב שמשתמשים בשפה הזו, ומרוב שאין לנו מילה בשפה אחרת שחודרת אל עורקינו ואל נשמתנו (כמו ששרה קורין בביצוע הידוע ל"אין לי ארץ אחרת")...
אנחנו שוכחים שזה פלא: המעבר משיחות ביידיש ושימוש בעברית רק בהקשרים דתיים - ומבליל שפות שהגיעו איתנו משלל הגלויות ולא הייתה בו אחידות ותקשורת זורמת... לפיתוח ושימור העברית כשפה חיה וקיימת, מתחדשת (וגם בועטת כשצריך!)

בחרתי לכתוב ביקורת על הספר שיש לי אותו כבר זמן רב והיה שייך לאבי, גם כדי לפרגן לפועלו של אבשלום קור, מי שבמשך שנים הנחה את חידון התנ"ך המזוהה כל-כך עם יום העצמאות.
בניגוד לנושאים אחרים הנחשבים חנונים/סאחים/ארכאיים ולא מגייסים קהל מתעניינים גדול - יש משהו בפלפולים על העברית שיכול לחבר גם צעירים - כמו למשל דורין מנדל, שהיא יוטיוברית של האקדמיה ללשון העברית.

הסרטונים המצחיקים על עצמה כמי שמקפידה על כל דיוקי השפה העברית, למול ההמון הרואה בכך "טרחנות" - מלמד וגם משעשע!
היא מצרה על הדחף שלה להיצמד להחלטות האקדמיה ללשון ואיך זה גורם לה להיות מנודה חברתית בסיטואציות שונות - התעקשות למצוא ערים כנעניות כשמשחקים בארץ עיר, תיקון השפה של בנות אחרות כשהולכים לים (מה הניקוד הנכון של קונכיה???)
ואפילו דו קרב עם אסף אשתר על התואר הנכסף: מי מביניהם הבקיא יותר בעברית?!

למרות שאבשלום חולק על החלטות האקדמיה בנושאים מסוימים, הספר מביא תוכן דומה לתכני האקדמיה ללשון העברית. תכנים מקיפים על התפתחות המילים העבריות משורשן, מתקופתן ומהבעיות הלשוניות שבאו לפתור.
הכול מובא בהומור הייחודי של אבשלום ומלווה באיורים שנונים המבוססים על משחקי מילים.

אין מילים להבהיר את חשיבות העבודה על מפעל העברית גם בימינו!
ככל שהעולם נהיה גלובלי יותר והדור החדש כבר צורך את המידע שלו בקלות ונעזר בתרגומים אוטומטיים, כך העברית נאלצת להתחדש בקצב מהיר הרבה יותר, ואבשלום - וכן גם אנשי האקדמיה - נאלצים להתחדש ולהציע חלופות לבעיות בתרגום האוטומטי למשל.
מוצרים ומקומות שלא קיימים בארץ, גילויים טכנולוגיים, מערכות יחסים חדשות - פתאום צובעים גם את מה שהכרנו באור חדש, ומעלים שאלות כמו: איך אנחנו קוראים לבני משפחה "חדשים" שמבקשים הכרה עקב שינויים באורח החיים? הלחמים? ווריאציות על מילים כמו אחיין או סבתא? או שבכלל להמציא מילה חדשה???

וזו התרומה דווקא של הדור הצעיר לתחום שהתרגלנו לחשוב עליו כשמרני ומעונב, ויתרונו של אבשלום הוא שאינו שוקט על השמרים אך גם יודע לתת מקום של כבוד לאקדמיה ללשון גם אם הוא חולק עליה. ומפנה את הבמה למנחים חדשים לחידון התנ"ך.

» ביקורות נוספות של המורה יעלה
» ביקורות נוספות על יופי של עברית (מהדורה מחודשת)