ביקורת ספרותית על משמעת או משמעות - חינוך ולמידה מתוך עניין, ערך ותכלית מאת עמרי שיטרית

---

אז בתור מורה הסקירות שאני הכי אוהבת הן סקירות שעוסקות בחינוך.
זה לא סוד שהלייק האוטומטי שלי הולך עוד לפני סיום הסקירה למי שהמילה חינוך מופיעה בכותרת שלו.

במקרה הזה של עמרי שיטרית, הכרנו בעקבות העניין המשותף במקצועות הריאליים, לשנינו אולי היה בהתחלה לא פשוט עם מערכת החינוך כל אחד מסיבותיו, ושנינו ניהלנו פרויקטי הדסטארט באותו זמן, לפני שנים מספר - למען נוער בסיכון.
אני עם ספרי "אין כאן חייזרים" שעוסק בילד "מופרע וטיפש" שלא טוב בלימודים ולא מסתדר עם מסגרות.
כל מה שמעניין אותו זה מוזיקה, ואפילו מקהלת בית הספר, המקום היחיד שהיה יכול לתת לו קצת שקט - פתוחה רק לבנות...
מה הוא יעשה אם גם במקצועות שהוא אוהב מעיפים אותו מהכיתה מכוח התיוג שעובר ממורה למורה עוד בלי להכיר אותו?
אבל כשמגיעה חונכת "קצת שונה" לבית הספר, הוא מנסה לגייס מישהו מהמבוגרים לצד שלו סוף-סוף.

ובאותו זמן שאני כתבתי על המקרה הפרטי של נער טרום חטיבה בשם תומר, עמרי כתב ממרום ניסיונו כמנטור מתמטיקה למורים חדשים במערכת ועם תואר שני בהוראת מדעים מדויקים.
החידוש של עמרי, שגם התראיין בתוכנית אורלי וגיא - הוא שבמקום לתחזק את בית החרושת של הציונים, עמרי מדבר על הטבעיות שבה הלימוד אמור להתרחש. הוא יוצא נגד חוסר הנחיצות ואפילו הטיפשות בניתוק הסקרנות הטבעית והבריאה שכל ילד נולד איתה, על ידי אנשים שלא בהכרח יותר חכמים מהילד הזה בכל נושא.

מה חשבתי על הספר?
הספר נכתב מתוך הבנה עמוקה של הנעשה במערכת. עמרי פגש תלמידים רבים ושמע מהם על הקשיים והרצונות שאינם בהכרח יכולים להיות מוכלים במקצוע המתמטיקה או במסגרת בית הספר המודרני בכלל.
זה בעיני מה שמבדיל בין מורה מדכא למורה משמח - מורה מדכא מלמד את המקצוע שלו, מורה משמח מלמד את התלמיד שלו.
ההמלצה הכי חשובה שאני ועמרי נסכים עליה חד משמעית - תקשיבו לתלמידים.
המחבר מנסה באומץ לפרוץ את מעגל ה"שביתה -> חגים -> ימי זיכרון -> חופש גדול -> שביתה" שמערכת החינוך נלכדה בו. הנוער עדיין לא הפך כולו לציני, ולכן הערך הכי גדול יהיה להתבונן ולבקש לשמוע מהם באופן אקטיבי, לגרום להם להרגיש שיש שינוי בעקבות אוזן קשבת.
שהמורים לא "סתם מדברים".

במכללה להוראה הטיפ הכי טוב שלמדתי בקשר לילד שמדבר בשיעור לא בנושא הוא "לתת סולם לרדת מהעץ", להחזיר אותו לתלם.
מאז עבר כעשור וקצת, ועל אף שהספר של עמרי מחובר מאוד לשורשי החינוך וההוויה האנושית הוא מציע יותר מזה - לנסות לקדם את הילד בתחום "הפרעתו".
אם הילד מגיש לך ציור יפה בשיעור מתמטיקה ולא בשיעור ציור אז למה לא להחמיא? אם אתה לא מורה לציור אתה לא רואה שהציור יפה?

ילדים מבלים שעות רבות בבית ספר עם ילדים אחרים. הילדים לא בחרו אלה באלה, מה שהופך עבור רבים את בית הספר לחוויה מפחידה. בקורונה נחשפנו לילדים שלא מוכנים יותר לעזוב את הזום, כשגילו שיש "פתרון קסמים" בו בריונים לא יכולים לתפוס ולחסום פיזית את דרכם. אבל מה המחיר?

אהבתי במיוחד שיש חלק שלם בספר על לימוד מתמטיקה ומדעים באמצעות קיפולי נייר. מגניב שהילד העיקרי שעליו ביססתי את הדמות בספרי אין כאן חייזרים עבר משבר רציני ומשנה חיים, ולא הסכים לשתף פעולה עם שום דבר שהצעתי בחונכות. הוא היה עם הראש במסך ועם ציניות של איש מבוגר. ממה הוא התלהב? להפתעתי רק מדבר אחד: ליצור קיפולי נייר יפיפיים.

זה היה לקח בשבילי - יש גם לי נטייה להתלהב ממי שבא מחוץ למערכת החינוך ומנסה להרים מהפכות, והנער הזה, שלמד בבית ספר שנחשב איכותי ולא הצטייר כ"מסכן" שבא מהפריפריה להביא קונטרה ולדרוש חינוך אחר - דווקא הוא לימד אותי יותר על חינוך מכל המורים והילדים.

גם עמרי למד בבית ספר קצת מפורסם בהישגיו ובבוגריו בשם "הריאלי". זה יכול להראות כמנותק מתלמידים בסיכון... היו לך את הנתונים השכליים, והכלכליים, הלכת ללמוד תואר בשקט ועכשיו אתה בא להתנשא? אבל לדעתי כשרואים את התנהלותו זה דווקא יתרון: כדי לחנך ילד בסיכון לא תמיד החיבור הרגשי וההזדהות האוטומטית עם הילדים היא שתוביל התקדמות לטווח הרחוק. צריך להעריך גם מורים שיכולים להיות מואשמים ב"פטרונות" ויומרות חינוכיות, כמו שבטח הייתי אומרת לעצמי לפני ההיכרות בינינו - על היכולת לפתוח לכלל הנוער חלון לעולם אחר.

» ביקורות נוספות של המורה יעלה
» ביקורות נוספות על משמעת או משמעות - חינוך ולמידה מתוך עניין, ערך ותכלית