איפשהוא באמצע לאחר שהרעיון הגדול של הספר כבר עבר (רעיון יפה וחשוב!), מתחיל להיות טעם של שיעור ספרות.
תילי פירושים על החרקים שלא מבינים ממש מה רוצים מהם.
בקצרה כתוב יפה ומרשים, הייתי מצמצם בחצי את כמות הדפים.

זה ספר טוב ודי בכך עבורנו.
הוא נושא על גבו יותר מאמירה אחת או שתיים, מן הסוג שאין מרבים לשמוע:
אמירה על אודות איך החיים, או על זוויות חסרונם.

ובכל זאת —
גודל האמירה מהווה מעט מעמסה על הסיפור.
הרעיון נישא מעלה, אך הסיפור נשאר לא פעם קצר־רוח, כאילו קצת נקלע לשם .
ניכר כי רצון גדול מדי להקיף עולם גדול נפרש על כתפיים צרות מדי.

השפה בספר דומה שהתרחקה מן הדיבור הפלדי והפכה קול חיצוני: קרירה יותר, גבוהה מעט, בוסרית במקצת.
ובכל זאת —
סיימתי בקריאה ובהרהור וזה יותר מדי בכך.

לסיכום:
ספר שכדאי לקרוא אולי לא לשם עלילה, אלא יותר לשם אותה מחשבה שהוא מפיח.