ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שני, 24 בפברואר, 2025
ע"י פרל
ע"י פרל
"מעוף המלאכים" מאת מייקל קונלי (הוצאת מודן, 2000) הוא ספר נוסף אודות גיבורו הקבוע (אם כי לא היחיד) הארי בוש, בלש במחלק השוד והרצח של משטרת לוס אנג'לס. בוש שירת בצבא היבשה האמריקני ביחידה מובחרת, "עכברושי המנהרות", ולחם במלחמת וייטנאם. בוש וחבריו ליחידה אומנו ללחום במנהרות שחפרו ווייטקונג ובחיילי צבא צפון וייטנאם, לאתר בהן את האויב ולהורגו, בדרך כלל באפילה ומטווח קרוב. לכן, כשנזכר "באותה פעם שנחלץ בלא פגע מהתעלות בווייטנאם" (עמוד 331), הדבר נדמה לא כלא פחות מנס.
עם שובו מן המלחמה, מריר וציני כשם שרק חוויות הלחימה הופכות אדם, התגייס למשטרה והפך לבלש. בוש חי ונושם את לוס אנג'לס, חיית רחוב שמכיר כל רובע וכל שכונה. הוא מהאנשים האלה שמעולם לא יצא לקמפינג (מחנאות) ולא טיילו בטבע. בעיני בוש, כפי שהסביר לאשתו אלינור (בעצמה סוכנת הבולשת לשעבר המכורה להימורים) "כל תיק קובע, אלינור. כל אדם" (עמוד 147). הוא ילך אחרי הראיות בתיק בלי להתחשב לאן הן ייקחו אותו, ורק בלש ישר כמותו, לא נגוע במשחק הפוליטי שבין מועצת העיר, התובע המחוזי, התקשורת והמשטרה עשוי להגיע לאמת. זה לא מזיק גם שבוש הוא מן הקשוחים, אלו שיודעים לקלוע באקדח אל חוט השערה ולהם זוג אגרופי פלדה. כך למשל, באחד מרגעי השיא בספר, "בוש הושיט ידו במהירות אל כיס מעילו ושלף את אקדחו מנרתיקו" (עמוד 326). הפושע אפילו לא הספיק למצמץ וכבר נאלץ להיכנע.
בספר זה נדרשים בוש וצוותו לפענח את פרשת הרצח של עורך הדין האוורד אליאס, פרקליט תאב פרסום שעשה את שמו מתביעות אזרחיות כנגד משטרת לוס אנג'לס. פעם זה על שימוש מוגזם בכוח, פעם על מעצר על רקע גזעני, פעם על הפרת זכויות האזרח ופעם סתם כדי להטריד. והנה נמצאה גופתו ירויה לצד גופת אישה צעירה. בוש נאלץ לתמרן בין האינטרסים של הפיקוד הבכיר של המשטרה, הזעם הציבורי (הספר נכתב על רקע מהומות רודני קינג, צעיר שחור שהוכה למוות בידי שוטרים בלוס אנג'לס) ומשפחתו של איל ממון מקומי שבוחש בקדרה. במקביל (כמקובל בספרים אלו) מנהל בוש חקירה אחר רציחתה של ילדה צעירה, ושתי החקירות הופכות עד מהרה קשורות זו בזו.
קונלי, כתב הפלילים לשעבר של הלוס אנג'לס טיימס, תיאר במיומנות את מסעותיו של בוש המתמודד עם פשעים שהם תמצית הרוע שמסוגל לחולל האדם, מה שקונלי מכנה "החשכה הכהה מליל". בוש הוא אמנם לא פיליפ מארלו, אך ניכר כי קונלי שאב רבים מהמוטיבים מספריו של צ'אנדלר אודות הבלש הפרטי הגדול מכולם. גם לג'אז, המוזיקה החביבה על בוש, יש מקום בספר (במיוחד למיילס דיוויס) והיא מלווה את הספר, קובעת את הקצב. האמת, לא רע בכלל הקונלי הזה. בוש הוא אחלה בלש שבעולם: קשוח, אמיץ, ישר ונחוש. לא שנון מי יודע מה אבל עושה את העבודה, כמו דרינק של בורבון "Maker's Mark" שיורד בגרון. לא חלק כמו "Macallan" סינגל-מאלט, אבל מפזר את אותה חמימות מרגיעה ומנחמת. כמו עם הדרינק הספציפי הזה, אתה פשוט יודע שבוש לא יעצור עד לפתרון. ספר בלשי מהנה.
5 קוראים אהבו את הביקורת
5 הקוראים שאהבו את הביקורת
