הספר "תיק ספקולטיבי" מאת חגי טיומקין (הוצאת מעריב –הד הרצי, 1997), איש מודיעין לשעבר, עורך דין ואיש שוק ההון, מפגיש את הקוראים לראשונה עם גיבורו הקבוע של טיומקין – אורי קרמר איש השב"כ, בפרשיית ריגול מותחת המתרחשת בשנת 1987.
גיבורי ספרו הקודם של טיומקין, "תיק כחול-לבן", שבים בספר זה (השני בסדרה בת 3 ספרים) בפרשיית ריגול חדשה, מותחת מקודמתה. בעוד המרוץ לראשות השב"כ מגיע לישורת האחרונה מתגלה באקראי לראש אגף המבצעים של השב"כ, אורי קרמר, כי מוחמד איסמעיל, נספח התרבות בשגרירות מצרים בתל-אביב (ולמעשה איש המודיעין הבכיר של מצרים בישראל) תווה תכנית סודית להשתלטות על חברה בורסאית העוסקת בפיתוח מוצרים בתחום הסיגינט בעבור אמ"ן.
ראש השירות (המכונה בספר א"א), שנקרא לשוב מפרישה ולנהל את הארגון המוכה לאחר פרשייה חמורה (פרשת קו 300 שלאורך הספר אינה מוזכרת אלא במרומז), מנחה את קרמר לסכל את המזימה. קרמר, "לוחם ב'מוסד'," (עמוד 89) בעברו, מוצא עצמו מנהל את המבצע "כמו בימים הרחוקים והטובים ההם של פעולות חשאיות במזרח אירופה, על אדמת אויב, עם משאבים מוגבלים וכוח-אדם מצומצם." (עמוד 368). לצידו נמצאים כתמיד, ירקוני, איש המבצעים ואשף הקראטה (גרסה מקומית לפאטריק קים) וסגנו באגף, רוני לרנר "עתיר מבצעים ומעקבים," (עמוד 375) ובעברו מפקד צוות בסיירת צנחנים.
יעקב פרי, ראש השב"כ שלעבר, כתב אודות הספר כי טיומקין ראוי למחמאות "בזכות בקיאותו ברזי קהילת המודיעין וגם בנפתולי המגזר העסקי. בשני התחומים הוא מפגין ידע, עומק ואבחנות דקות, הן ברמה המקצועית והן ברמה הרכילותית." (מתוך המאמר "לא כל כך רחוק מהדמיון" מאת יעקב פרי, "הארץ", 24.12.1997) כך למשל כאשר במקביל לחקירה מטיל א"א על קרמר משימה יוצאת מגדר הרגיל. ""המשימה היא," לחקור מי הפיץ את השמועות שרב-אלוף משה נווה, הרמטכ"ל החדש, הוא הומוסקסואל."
"מה?" קרמר געה בצחוק. "משה הומו? נווה? היה בצנחנים, פיקד על הסיירת, חצי מפעולות הגמול והפשיטות המיוחדות רשומות על שמו, מי המציא את השטות הזאת?" הוא התקשה לעצור את צחוקו."(עמוד 252)
ממרחק הזמן ניתן להתרשם מבקיאותו של המחבר בנבכי הרכילות הביטחונית שכן פסקה שולית זו בספר מתארת נאמנה פרשייה שהיתה, במסגרת העלילו רפול ומשה וחצי על המועמד לרמטכ"לות, דן שומרון, כי הוא הומוסקסואל בארון דבר שיהיה ניתן לנצל כנגדו. השמועה הזדונית הופרכה ושומרון מונה לרמטכ"ל. משעשע לא פחות ליהנות מן האופן שבו שירטט היטב את דיוקניהם של שר החוץ (שמעון פרס), ראש הממשלה (שמיר) וסר ג'יימס קמפבל (איל התקשורת רוברט מקסוול).
הספר מרתק ומפתיע וכפי שנכתב בגב הספר ריאליסטי מאוד. השמות, המקומות, תיאורי הביתנים והמשרדים הצבאיים, האירועים, מאבקי הכוח והאינטריגות ומלחמות היוקרה בין המוסד לשב"כ – הכל נשען על מקרים שהיו. טיומקין הוציא תחת ידו סיפור כתוב היטב ומעניין מאוד. מנגד, הקורא טובע בבליל המונחים מתחום הבורסה והכלכלה. מישהי פעם סיפרה לי שבעיניה "המרדף אחר אוקטובר האדום" מאת קלנסי היה בעיניה למעשה "המדריך לבניית צוללת גרעינית". אז והיום לא הסכמתי עם אבחנתה, אולם בהחלט יכולתי לכנות את "תיק ספקולטיבי" בשם "מדריך למתחיל בבורסה". ספרו עומד לצד ספרים אחרים בז'אנר (בהם ספריו של רוני דונביץ') בהם הגיבורים פועלים בעולם שחור ולבן והם כל יכולים, משל היו ג'יימס בונד "כחול-לבן".
הספר אינו דומה כלל לספרו המאוחר והמצוין "תיק IVF" שהזכיר באיכויותיו ספרים דוגמת "דואט בביירות" ( שכתב איש המוסד מישקה בן דוד) ואפילו ספרים שכתב ג'ון לה-קארה. בהחלט אפשר אבל רק למכורי הז'אנר.
