ביקורת ספרותית על נפש כנועה - סיפורים ונובלות רוסיים מאת ולדימיר פפרני
בזבוז של זמן

---

Сокка Блатт Владимир

"נפש כנועה"- מאגד 16 סיפורים. לעניות דעתי אגירת הסיפורים בקובץ הזה אינה במקומה. תפיסת העולם של הסופרים הלא ידועים שבספר (ליאוניד אנדרייב, אלכסנדר קופרין, וסוולוד מיכלוביץ' גרשין) היא מודרנית- הכותבים מכניסים את חייהם עצמם לסיפור בדיוני, ויוצרים עלילה הבנויה על פגמי החברה והאישיות הנבחרת של הגיבורים הנבחרים.
(מלחמה חסרת תכלית מהחייל הפחדן ב'פחדן', משולש אוהבים עם אישה משוגעת שמי שמתאהב בה רוצח את בן זוגה?- נדז'דה ניקולייבנה- מיכלוביץ' גרשין).

ילד שמאמץ פודל לבן ותו לו, ילד בבית ספר שהולך לבית ספר והנערה שונאת אותו וכך באי בית הספר, עד שהיא מבלה איתו , עוד גיבור שמתאבד בחן רב בסצנה המתוארת בנהר החיים באכסנייה
('פודל לבן,לנוצ'קה ונהר החיים של אלכסנדר קופרין).

סרגי פטרוביץ הסטודנט הפראנואיד שקורא את ניטשה באוניברסיטה וכולם באים ללוויה בסיפורו של סרגיי פטרוביץ'- נוסח מלמלדוב המסכן בחט ועונשו של, גיבור הסיפור- דוסטוייבסקי 'נפש כנועה סיפור בדיוני' (הסיפור היחיד שאהבתי בספר, המספר על גבר בן 40 ו.. שמתחתן עם אישה שהתאבדה, נוסח נישואיו הראשונים של דוסטוייבסקי שאשתו הראשונה התאבדה, והוא התחתן פעם שנייה וכתב ביומון הנפוץ שלו סיפור אמיתי עם שינויים בדיוניים כאלה ואחרים, נו פסיכולוגיה בגרוש).
אבל לא כתבתי על 'יהודה איש קריות'- המספר על צליבת ישו והאשמה קולקטיבית- של כול הדמויות בסיפור את דמות היהודי ב 'יהודה איש קריות, של ליאוניד אנדרייב.

עוד בספר שתי סופרים- טורגנייב- עם 4 סיפורים- 'יהודון'- המסופר על איזה יהודי שתלו אותו ומסופר מלמעלה עליו ועל גבו ע"י המספר הלא יהודי.
'בואש וקליניץ'- על ברנש שאף אחד לא סובל וממשיך כבואש לדרכו, יומנו של אדם מיותר- על מישהו שהתצאהב במישהי בגולג של רוסיה היכן שהוא ונשאר לגסוס (ללא אהבתה).
'טוק...טוק...טוק'- למספר יש חבר שהוא מתעלל בו עד שהוא שמח לגלות בפרסייה שהוא התאבד.

הסופר האחרון- אנטון צ'כוב- 2 סיפורים, 'מורה לספרות'- על הגיבור שהופך למורה לספרות, מתחתן ואז מואס ורוצה לעשות משהו אחר.
הסיפור האחרון שלא הוזכר- 'בית עם עליית גג'- הגיבור מגיע לבית הוולצ'ינובים. מפלרטט עם הבחורה של המשפחה על כול תחלואי החברה, והקוראים מבינים שזה מה שמצופה מרווק עם בית עם עליית גג.

הסופר האחרון שלא כתבתי- מקסים גורקי- 2 סיפורים- "וארנקה אולסובה"- איפוליט חושק בה , רק בשביל שהיא מתצא אותו עירום בנהר ותציל אותו (משגעון?).
'סיפור על רומן אחד'- האישה מתאהבת במספר, רק בשביל להגיד לבעלה פבל 'שהיא לא יכולה לחיות איתו יותר', ובכך תם ונשלם והווילונות האדומים נסגרים ואפשר להכניס בתגובות את דעתכם על מה שכתבתי.
ובכול זאת הסביר בקצרה, מי שרוצה לקרוא את הספר ולא רוצא ספוילרים שיעצור פה:

Жид יהודון , טורגנייב-
הירשל/הז'יד הוא הגיבור המסופר ע"י הגיבור ניקולאי אילאיץ- ב 1813 בדנציד/גרמניה.
הוא מתאהב בבחורה הירשל הז'יד. כולם מנסים לתפוס אותו, מי שמצליח זה סיליאבקה, שמביא מרגל להוד מעלתו. אין עלילה, יש שדה קרב. תולים את היהודי. והנה יהודון של טורגנייב.

Скунс и Клиниц בואש וקליניץ- המספר האלמוני מספר על בואש שמגיע, ל מחוז זיזדרה. מתאהב בפדיה, ובזה זה מסתיים שהוא ממשיך הלאה משם.

"יומנו של איש מיותר"- תקראו בחוות הדעת שלי על השעון וסיפורים אחרים של הסופר.

Стук...стук...стук טוק...טוק...טוק...

אלכסנדר ואסילייביץ רידל מספר שהיה בשנות השלושים לחייו לפני 40 שנה, בהיותו חייל הוא הרביץ והתעלל בטגלב. עד שהוא מצא את טגלב מת עם מכתב התאבדות שהשווה את עצמו לנפוליאון.

דוסטוייבסקי- 'נפש כנועה סיפור בדיוני'- Смиренная душа (נשמה צנועה?)-
אין לדמויות שמות. בחור בן 41 רואה נערה בת 16. הוא מציא לה עבודה (שמרטפית? תופרת?). אשתו הראשונה של דוסטוייבסקי הייתה תופרת, התחתנה עם דוסטוייבסקי. התאבדה. הוא כתב כאן את הסיפור. הגיבור נטול השם מתארס לבת ה-16- הוא באה אליה הבייתה, יש מחזר אחר- משמע דו קרב!
רק שהיא חוסכת לא את זה. הם עוברים לגור ביחד ולא מסתדרים. הוא מגלה אצלה רובה. שתיהם רבים והוא לא מספר לה שהוא יודע שיש חה רובע/אקדח. והיא מתאבדת.
אה קראו לה לוקריה...

Пихаддан / פחדן ( 2 הסיפורים הבאים של וסוולוד מיכאילוביץ' גרשין)

במלחת 1875 בין רוסיה לטורקיה יש גיבור- ואסיליי פטרוביץ. יש גיבורה- מריה פטרובונה. היא בקשר מחייב כלשהוא עם קומזה שנימצא אצל הרופא. על כן הפלירטוט בין השתיים מסתכם כך-
"אני היא שאומרת. מי אמר לך שאני אוהבת את המלחמה?.. מלחמה היא רוע.. אך היא בלתי נמנעת. בין אם אתה אוהב אותה ובין אם אינך אוהב תיהיה..אם אתה לא תלך להילחם, ייקחו אחר במקומך" (ע"מ 188).

גרשין חומל על גיבוריו ומתאר כיתר הסופרים המודרניסטים תיאורים חסרי משמעות. בכול זאת לחלץ אחת? מלחמה זה לא נורא, גם אם זה חיים לפי הסיפור.

Надежда Николаевна של אותו סופר-

סרגיי ואסילייביץ' מתאהב ב נדז'דה ניקולייבנה, שמיצדה מחוייבת לסמיון איבניץ'. הוא משכנע למרות הכול אותה לבוא לביתו, כדי שיצייר אותה. בסוף הבעל רוצח אותה והוא רוצח אותו כהגנה עצמית.

אנטון צכוב- מורה לספרות- מופיע בחוות דעתי על מבחר סיפורי צ'כוב.

"בית עם עליית גג (סיפורו של צייר)
Дом с мансардой
История художника (היסטוריה של אמן)

פיוטר פטרוביץ במחוז N מאוהב ביתרינה פבלובונה. מחוז N מנוהל ע"י בלגין. הוא גר בבית ילדותו עם עליית גג. הוא אומר ל יקתרינה שהוא רציונליסט, היא אומרת לו שעדיף מוז'יק. הוא אומר לה כבוד! . היא אומרת לו שזה לא עוזר לה, כי ספרים עולים כסף וצריך להילחם עם השלטונות על חינוך לילדים שלא רוצים בלב הכי ללמוד. כשהוא חושק בה היא אומרת לו שבלב הכי היא יכולה להתחתן עם בלגין, אבל היא לא רוצה. מי שלא הבין- הוא לא ישיג אותה.

מקסים גורקי-
"סיפור על רומן אחד"
Рассказ об одном романе

ורה איבנובנה נשואה לפבל וולקוב, אליו התחתנה בעקבות הסופר האהוב עליה- אניטה פומין, גיבור הסיפור. בהתכתבויות החפוזות בינהם, נוסח הודעה על מפית, היא מספרת כמה הוא מטריד אותה בעלה- פאבל. לבסוף אניטה פומין מטפל בפבל וטורח להגיד לורה בת ה 27 שהיא פטורה ממנו.

"וארנקה אולסובה"
Варенька Ольсова

איפוליט נתקל בוארנקה אולסובה. היא עם מישהו אחר, אבל איפוליט לא מוותר בקלות. הוא מתווכח עם שתיהם- עם בן הזוג שלה על פילוסופיה, מטריליסט מצד אחד לאומת איפוליט הרומנטי. ואז איפוליט אומר ל וארנקה שהיא לא צריכה אותו. והיא אומרת שהיא יודעת ואומרת שבושה אנשים כמותו, מוז'יקים לפחות עובדים (היא לא אמרה לא ישירות/דברה עליו מלמעלה). הוא בן 20, לא עובד, רוצה אותה. היא מנחמת אותו שהוא משכיל.
בסוף היא תופסת אותו עירום בגינת ביתה, רטוב, משוגע. היא מצילה אותו ומפוצצת אותו מכות וצורחת מונולוגים.

אלכסנדר קופרין
Белый пудель
פודל לבן
בחצי האי קרים סרגיי הנער המתבגר מאמץ פודל לבן. הסבא בסיפור מנסה לשלוט בו, ללא הצלחה. לבסוף מה שמחבר בינהם זה כלב הפודל שמעיר את הזקן ומישהו אחר יושן.

Леночке /לנוצ'קה-
אלוף משנה בשם ווזניצין מתאהב בילנה ולדימירובנה- עוד כשלמדו בבית הספר. שם הוא היה שנוא והיא לא שמה עליו, בסוף הם מתנשקים.
"נהר החיים"
Река Жизни
המספר גורז'בסקי בדרגה לפי המעיל האופנתי לאותה עת (1906) מגיע לאכסנייה, בה הסטודנט שיורה בעצמו בחדר 5 עם מיטת יחיד ושולחן כתיבה.

הסופר האחרון, תודה לאל- ליאוניד אנדרייב-

"סיפורו על סרגיי פטרוביץ'
«История Сергея Петровича»
(ההיסטוריה של סרגיי פטרוביץ')
באוטובר -189 יש מספר סוף סוף בגוף שלישי- כול יודע במקום מספר בלתי מהימן-מספר דמות, שהיה עד לגיבורים הטראגים בתור עד, שנהנה לצחוק עליהם ועל מותם הטראגי.
נוביקוב הוא משומה חבר של סרגיי פטרוביץ'. סרגיי הוא סתם אחד, סטודנט מן המיניין שחוטא בזמנו הפנוי וקורא את נטשה. אני לא יודע איך מת ניטשה, אבל כאן- סרגיי מתאבד, וחברו נוביקוב בה ללוויה , יחד עם שאר הסטודנטים.
חשוב לציין שליאוניד אנדרייב כתב את שתי סיפוריו בספר בגוף שלישי!
ובמקרה בשתיהם יש מספר עד.
מותו של סרגיי פטרוביץ' הגיע לו, מה הוא סטודנט מובטל חדל אישים שקורא פילוסופיה מטריליסטית של נטישה. זה בסדר, זה מתקבל על הדעת שהסופר פתר זאת שסרגיי היה סכיזופרן עם רגשיי גדלות,והתאבד.

"יהודה איש קריות"
Иуда Искариот

יהודה הוא חבר של יוחנן וישו לא פחות. אנדרייב מתאר בגוף שלישי את צליבת ישו, כאילו הסיפור הוא ציור שמן במוזיאון בחרקוב של ישו צלוב בצבעי שמן.
הסיפור מפנה לברית החדשה, ואני בלי מילים.
צולבים את ישו. כולם שונאים את יהודה. יהודה שואל יוחנן למה תלו את ישו. הוא אומר בגלל יהודה, והוא אומר ליוחנן שהוא הלשין לפונטוס פילטיוס, הנציב הרומי. ואז יוחנן אמר ליהודה שבגלל היהודים צלבו את ישו...
(בסוף גם יהודה מת).

• * * * **** ******
מי שטרח לקרוא ולחשוב שהספר הזה טוב, שיקרא את ספריו של עמנואל קאנט וירבוץ ברפש של עצמו. חשבתי לתת 4, בסוף חשבתי 3 ולהגיד שלא למדתי כלום ובסוף החלטתי על אחד כי סבלתי מלקרוא את הספר.

מסקנות- אם הרוע מושל בכיפה, אז הרוע מושל בכיפה ואין צורך לעשות כ ל ו ם.

את אוגר הסיפורים הכרתי, ורק חבל שמריבתו של איוון עם איוון של גוגול לא נכללה בספר.
ובכול זאת למדתי שבגולאג היה יותר רע.

» ביקורות נוספות של אושר
» ביקורות נוספות על נפש כנועה - סיפורים ונובלות רוסיים