ביקורת ספרותית על ההיפותזה של האהבה מאת אלי הייזלווד
ספר טוב

---

אני כועסת על כל ביקורת שלילית על הספר שגרמה לי לחשוב שאני לא אוהב אותו.
אני אהיה אגרסיבית לרגע, אבל כל מי שחושב שהספר הזה גרוע לא מבין כלום ולא צריך לכתוב ביקורות על שום רומן רומנטי.
זה ספר פופולרי, תנו לי רגע לברר עד כמה... 463 דירוגים בעברית, דירוג של פאקינג 4.6 אז אני פשוט הולכת להישאר נאמנה להצהרה שנתתי בשורה הקודמת.
וסתם שתבינו, אי אפשר לדרג ספר באתר עברית אם לא רכשת אותו פיזית או דיגיטלית דרך אתר עברית.

אז הספר הזה פופולרי, והיה בספרייה שלי הרבה זמן, ולא חשבתי לקרוא אותו.
בכל פעם שהייתי רואה אותו בספרייה הייתי נאנחת ואומרת לעצמי "אני ממש לא רוצה לקרוא את זה, הוא לא טוב."
שזה כבר מוזר ואני תוהה אם עשיתי את זה עם עוד ספרים, כי נראה לי שהספר הזה ממש התחנן אליי שאני אקרא אותו ופשוט סירבתי לתת לו צ'אנס. (המוח שלי כבר מתחיל להשתמש בסיטואציה הזאת כאנלוגיה על אהבה.)

אז אנחנו עוד רגע רשמית בחורף, ולקחת ספרים מהספרייה זה עניין יותר רציני, כי יש מצב שהם ישארו אצלי במשך חודש בין אם אני מעוניינת לקרוא אותם או לא, בגלל איזה שבועיים של גשם.
אז התחלתי לקחת את ההשאלה יותר ברצינות, ולוודא שאני לוקחת ספרים שאני באמת רוצה לקרוא בחודש הקרוב.
אני לא יודעת מה קרה, אבל עיקמתי את האף כשהסתכלתי על הספר הזה כרגיל, שלחתי את היד אל ספר אחר של הסופרת, ואז סוף סוף לקחתי אותו ונתתי לו את הרגע שלו להתחבר איתי ולהגיד לי אם הוא בשבילי. (כן בכוונה ניסחתי משפט הזוי שכזה, כי לדעתי זה מצחיק להיות קצת פסיכית.)
לא יודעת מה קרה, כל הדיבורים האלה על כך שהספר הזה הוא כמו וואטפד ושהסופרת כל שנייה כותבת כמה שהבחור גדול פיזית ושזה מעצבן, ושהוא מגוחך כי איך לעזאזל זה הגיוני שהוא הכניס את כל החזה שלה אל תוך הפה שלו - פשוט נשכחו.
רפרפתי עליו, הסתכלתי בדף הראשון, ובשלב זה כבר בחרתי שני ספרים... והייתי צריכה רק עוד ספר אחד, ואיכשהו פשוט הרגשתי את הניצוץ.
זה קשה להסביר, אבל זה משהו שמרגישים כשיודעים שמשהו הוא בשבילך, ושאתה הולך ליהנות ממנו מאוד.

שלא כמו הרבה דברים אחרים בחיים, הניצוץ אף פעם לא איכזב אותי.
אני לא זוכרת כמה פעמים הרגשתי אותו בעבר, אבל אני זוכרת שהרגשתי אותו כשקראתי את התקציר של "רוזנפלד".
ואהבתי בטירוף את רוזנפלד, וזה מוזר שיש המון ספרים שאהבתי בטירוף, ובכל זאת נתתי להם רק ארבעה כוכבים.

בכל אופן, חפרתי מספיק, אני צריכה להגיד משהו על הספר.
אבל זה ממש קשה האמת, כי קראתי את הספר הזה בדיוק כשהתחלתי להבין שחנונים מניאקים הם הטיפוס שלי, אבל לא מהסוג שמניאק אליי או אל נשים.
ובדיוק החלטתי לנתק קשר עם חנון מניאק שמאוד נחמד לנשים ללא שום אג'נדה נסתרת, רק כדי לקרוא בשבוע הזה על חנון מניאק אחר שמאוד נחמד לדמות הראשית.
זה סוג של הטרופ "אני שונא את כולם חוץ ממך", רק יותר צ'יל.

מסתבר שזה שהוא בחור גדול ושהסופרת מזכירה את זה כל הזמן, ממש לא מפריע לי, כי נשאבתי לסיפור אז בכל פעם שהיא אמרה לי שהוא גדול, זה רק הזכיר לי להעניק לדמות שלו פאקינג נוכחות.
אני חושבת שזה הכרחי! אני חושבת שלא היה רגע אחד של תיאור מיותר של עד כמה אדם קרלסן ענק.

איי... אם מישהו היה מאוהב בי כמו שאדם מאוהב באוליב... דבר אחד ברור, שאני שלא כמו אוליב לא אפספס את הפרט הזה.
כי גברים לא נחמדים לנשים ככה סתם, והוא מתואר כגבר מהסוג שאף פעם לא אומר משהו שהוא לא מתכוון אליו, ויודע מה הוא רוצה ואיך להציג דברים בצורה הכי ישירה שיש.
אז מצד אחד זה היה עינוי כי הספר הזה גרם לי לטעות ולחשוב שהבחור שניתקתי איתו קשר דומה לאדם קרלסן, ומצד שני, הוא גרם לי להרגיש בזוגיות, וכזאת שמרגישה נורמלי לי.

כן מתרחשים פה הרבה דברים לא סבירים, אבל אני נהניתי מזה, ומישהו צריך להגיד את זה, שדברים שקורים למען העלילה ושאין סבירות רבה שיקרו במציאות כי אף אחד לא עד כדי כך מפוזר כמו אוליב - הם לגמרי בסדר!
הספר הזה מתחיל בנשיקה, זאת שעל הכריכה, וזה ישר לתוך העניינים, אוליב מנשקת אדם שהיא לא מכירה כי היא שיקרה לחברה שלה שהיא יוצאת לדייט, ואז שהיא רואה אותה באה פתאום, אוליב קופצת על האדם הראשון שהיא נתקלת בו, שזה אדם קרלסן.
משם איכשהו זה מתגלגל והם מתחילים לזייף זוגיות, שזה מאוד ג'וסי כי שניהם נמצאים באקדמיה והיא דוקטורנטית והוא מרצה, היא עושה תואר והוא חלק מהסגל.
וזה פשוט כיף.
אין רגע משעמם בספר הזה, תודה לאל הסופרת הוציאה את כל הדברים הלא הכרחיים ומשעממים שבשגרה ופשוט נתנה לנו את העיקר, שזה הרומנטיקה.

אני חושבת שגם שמעתי שיש בספר הזה סמאט מוזר, שכתוב מוזר, ואני חייבת לחלוק בהפגנתיות.
הסמאט היה מדהים. (כתבתי מדהים אבל הראש שלי אמר "פייר".)
מעולם לא נהניתי ככה מסמאט, כי יש רק סצנת סמאט אחת ארוכה מאוד, ומאוד מספקת, אחרי הרבה זמן של משיכה מינית.
האם זה פאקינג סלואו ברן?
תנו לי לבדוק מה אתר עברית חושב.

אתר עברית מסכים איתי, שאכן, זה סמאט של "בעירה איטית", וזה היה כל כך מצוין אם הדמות הגברית היא הטיפוס שלך.
וכנראה זכיתי שאני אוהבת את הטיפוסים הרגזנים, שלובשים שחור, שיודעים איך לספר בדיחות שנונות וגם לספק אישה... ואני לא מתכוונת מינית, כי הוא קנה לה אוכל!

אני חושבת שמה שכולנו יכולים ללמוד מזה, שאם את מאוכזבת מגבר, ואת מחליטה לנתק איתו קשר, ואת עושה את זה מאוד גרוע, ואז את קוראת ספר שמזכיר לך אותו, אבל אז את מתחילה להבין שהוא רחוק מלהיות הדברים שמזכירים לך אותו, ושבעצם עשית החלטה נכונה כי אין מצב שהוא היה אי פעם יכול לספק אותך יותר מהאשליות שיש לך בראש לגבי מי שהוא - זה שרומן רומנטי אף פעם לא יכול להזיק.
וכן, אני לגמרי מתלוצצת.

אגב, נראה לי שאוליב אמורה לייצג איזושהי נטייה מינית, כי היא מגלה בספר הזה שהיא כן רוצה סקס, והיא פשוט צריכה מישהו שהיא מכירה וסומכת עליו כדי להימשך מינית.
וזה הפך את הסמאט בעיניי, למשהו הרבה יותר מרגש ועמוק, כי היא לא עשתה את זה הרבה, ולאדם יש צד מסוים במיטה שלדעתי יכול לבוא לנשים אחרות לא טוב... אבל לי זה היה מצויין.
אני ממש רוצה להגיד מה בדיוק קרה אבל אני לא רוצה לכתוב שהביקורת הזאת למבוגרים בלבד ואני חוששת שזה ספוילר.
בכל מקרה, זה קשור לזה שהיא אומרת לו לא לעשות משהו במיטה, אבל הוא עושה את זה בכל מקרה.
ויש מצב שזה אולי יכול לבוא לא טוב לנשים מסוימות, לי ממש לא כי כבר חשתי את הדינמיקה ביניהם ולא חשתי אי הסכמה אמיתית, כי בסופו של דבר הוא עשה משהו שגרם לה להרגיש טוב ושהוא ידע שהיא רוצה, ולא ההפך.

» ביקורות נוספות של סייג'
» ביקורות נוספות על ההיפותזה של האהבה