אחרי הספר הקיצוני 'הציפור הצבועה' שנבע מדמיונו הפורה, והספר המועתק לכאורה 'להיות שם' אמרתי לנסות עוד ספר אחד של קושינסקי, לראות אם בכל זאת כן יש איזה משהו שאפשר להיאחז בו.
"מכונת משחק" (או פינבול בלעז) הוא ספר בינוני. הספר בסגנון רומן- מתח- בלשי עוקב אחרי עלילות ואירועים לא ברורים על מצע מוזיקה באמריקה של אז.
במוזיקה אני מתכוון למוזיקה קלאסית ומוזיקת מכונה (כשבדיוק התחילו להכיל את המוזיקה הרובוטית והמסונתזת והיו דעות לפה ולפה עד כמה היא 'זולה'), כשמישהי מפוקפקת פוגשת באיזה כוכב לשעבר בתעשייה ואיתו מנסה לגלות את דמותו של כוכב עולה ועצום שחלק מהעניין בו זה המסתורין שמצליח לשמור עליו למרות הפרסום והטרנדיות שלו.
הספר לא גרוע, בכל זאת גמרתי את כולו, אבל הוא בהחלט לא מצוין. יש בו פגמים, ודווקא מה שטוב בו זה התרגום לעברית שהיה מאוד יפה, נדיר לי למצוא תרגום כזה טוב מאנגלית.
בכל אופן, זה באמת קטע של קושינסקי כנראה, לדחוף את הסוטה והגרוטסקי כדי לתת נפח או להרשים, מה שבשעת מעשה זועק מלאכותיות וחוסר חיבור: הספר הזה המכיל הרבה מיניות מוזרה וקיצונית, היה יכול להיות לא רע בכלל בלעדיה, ואם כבר היא שם - אז גם זה צריך לדעת לחבר.
וזה בנוסף לסוף היבש מאוד שהייתי מצפה ליותר, אחרי כתיבה ושזירה עלילתית לא רעה בכלל.
לא יודע אם מכח שלושה ספרים אני יכול להגיד אמירה כמו 'קושינסקי סופר בינוני' אבל הנה אמרתי אותה איכשהו :)
