ביקורת ספרותית על להתראות בעננים מאת יורן סאלברג
ספר טוב

---

מה אני זוכרת מגיל שבע? אני זוכרת את המורה דינה. את היום הראשון בכיתה א', עם הילקוט שלי מחומר דמוי עור בצבע תכלת עם אבזמים אדומים שהיו גם מחזירי אור. אני זוכרת את השמלה שלבשתי ליום ההיכרות, ושמא זה רק זיכרון של זיכרון, כי יש לי בבית תמונה שאבא שלי צילם מאותו יום. אני זוכרת את לימודי הא"ב, שהיו לי מעניינים למרות שכבר בגן ידעתי לקרוא ספרים שלמים, אני זוכרת איך התפלאתי שילדים אחרים לא ידעו לקרוא, ואיך המורה דינה אמרה לי לשבת יחד עם יונה זאבי ולעשות משימות מתקדמות. אני זוכרת יום אחד שבו לא הכנתי שיעורי בית והמורה כעסה עליו ולא נתנה לי דף להדביק במחברת, גם לא אחרי שהשלמתי את השיעורים האלה. אני זוכרת איך התחפשתי לשעון וזכיתי בפרס שלא רציתי בו בתחרות תחפושות ואיך אחר כך נסענו לסבא וסבתא בקריית מוצקין, ושם קיבלתי בובה שדווקא כן רציתי. אני זוכרת סדר פסח אצל הדודים במושב, את המשחק עם בני הדודים ואת הקנאה בבת הדוד הגדולה(בת שמונה) שישבה עם המבוגרים וקיבלה לפתן כשאנחנו כבר היינו צריכים לישון. אני זוכרת איך דודה שושי שתתה למחרת את היין מהכוס של אליהו הנביא ואת החבילה של העפרונות הצבעוניים שנתנו לי מתנה לאפיקומן. אני זוכרת איך אמא סיפרה לי שהיא בהריון ושיהיה לי אח קטן ואיך רצתי מהר לספר לאבא וכולם ממש צחקו. אני יכולה להמשיך הרבה כי יש לי תחושה חזקה מאוד של עצמי בגיל שבע, ואני זוכרת הרבה מאוד דברים. ועדיין, זה לא ברמה של המספר של הספר הזה.

השנה היא 1955 בעיירה שוודית קטנה. למטיף בקהילה אוונגליסטית קטנה ולאשתו עקרת הבית יש בן יחיד בן שבע, והוא מתאר מנקודת המבט שלו את החיים, את הרצון שלו להתחבר לאביו ולהשתלב בעבודתו, כמו גם להבין את הטרמינולוגיה הדתית שבה הוא משתמש ולתרגם אותה למונחי החיים שלו. הוא מתאר איך אמא שלו מנסה שתהיה לו מה שהיא קוראתילדות נורמלית ולכן מנתקת אותו ככל האפשר מדברים שנראים לה לא תואמי גיל, שזה הגיוני למבוגר הקורא, אבל לא מתאים לילד המספר. הוא מתאר את הבדידות שלו, את מתי המעט שהוא יכול לשוחח איתם שבסוך מסתכמים בצעירה ושמה ויולה המוכרת בחנות המכולת הסמוכה. ויולה היא אישה רגילה למדי מלבד אובססיה מוזרה למזכ"ל האו"ם השוודי דאג המרשלד.

והיום בתפריט: עוד ספר שאני הראשונה שכותבת עליו באתר, וזה כנראה עוד ספר מגל התרגומים של הספרות הפופולרית השוודית שנוחת עלינו בשנים האחרונות. שוודיה היא מדינה לא גדולה מבחינת האוכלוסיה שלה, בסדר הגודל של ישראל, ורק מעטים מחוצה לה מדברים את השפה שלה. אז מעניין מה גורם לגל התרגומים של השנים האחרונות משוודית לעברית, ולמה בעצם. תרגום משפה נידחת אחת שמדוברת על ידי פרומיל מאוכלוסיית העולם, לשפה נידחת אחרת שמדוברת על ידי פרומיל מאזרחי העולפ. אולי פרומיל וחצי אם מוסיפים גם את אלה שלמדו בבית ספר יהודי של יום א' בשנה לפני הבר מצווה. עניין מוזר מאוד. אבל מילא. הספר הזה לא שייך לגל יו נסבו כי הוא לא מותחן, וגם לא לז'אנר יונס יונסון המשרשר מאורעות בלתי אפשריים בזה אחר זה ודואג להפגיש את הגיבורים שלו עם מפורסמים וסלבס לכל אורך ההיסטוריה.

אז לא כל אלה, ובכל זאת קצת כן. כי פתאום נדמה שנבואות האפוקליפסה של האב מתרחשות, והוא והאם נעלמים. תעלומת העלמם לא מטרידה את המספר כי הוא מבין שזה אחד השלבים בדרך ליום הדין. הוא רק תוהה לעצמו מה הוא הולך לעשות בזמן הקרוב, התעלומה כן מטרידה במידה מסויימת את הקורא שלא מאמין ביום הדין או מאמין שיש דבר כזה, אבל הוא לא קרה בשנת 1955. כמה רמזים נשתלים פה ושם אז אפשר לנחש ובכל זאת יש תעלומה בטקסט. ויולה פורשת עליו את חסותה ויחד הם נוסעים לעיירה הסמוכה בניסיון נואש של ויולה לפגוש את דוג המרשלד המתארח שם, ולנסות להפעיל עליו את מה שהיא קוראת לו "אפקט ביקיני". כל הסיפור בכללותו מאוד הזוי ועם זאת בהינתן ההזיה הוא גם מציאותי במין צורה מעוותת ומוזרה כזאת, אולי כי הוא בא מנקודת מבט של ילד שקיבל תיאוריות קונספירציה לארוחת בוקר.

כך או כך, אני שמחה ששאלתי אותו מהספריה למרות שהיו לי רק רמזים קטנטנים כמו הכריכה שיסייעו לי לבחור, ומעניין אותי מה אנשים נוספים יחשבו על הספר הזה.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על להתראות בעננים